קרב המאסף של הארץ

השבוע נפל דבר בנישת אתרי האינטרנט של העיתונות בישראל: עיתון הארץ הודיע שיחל לגבות תשלום עבור הגישה למהדורה הדיגיטלית שלו, ובכך היה לעיתון הראשון בישראל שעושה זאת. מדובר בקרב מאסף, לחימת נסיגה שמניחה שטוב כבר לא יכול להיות. המהלך היה צפוי, הייתה זו רק שאלה של זמן, והוא חלק ממאמצי ההישרדות של הארץ. הוא מעלה סידרה של סימני שאלה והערכות אותם אשטח כאן.

ההתדרדרות הכלכלית של עיתוני העולם הינה עובדה מוחלטת ודשתי בה יותר מפעם אחת בטור זה. האינטרנט, על המהדורות הדיגיטליות הבלתי נמנעות של העיתונים המודפסים, הם הגורם העיקרי למצב הקשה שלהם. ברור כשמש שעיתון הנייר המיושן, הכל כך בלתי נחוץ וחסר ההיגיון, ייעלם בטווח של שנים לא רבות כמעט לחלוטין. השאלה הגדולה היא מה עושים העיתונים בינתיים? לא פחות חשובה השאלה הכוללת יותר: כיצד יתקיימו עיתוני העתיד המקוונים? שהרי התשובה לשאלה השנייה צריכה בוודאי להכתיב את התשובה לקודמתה.

כדי להבין את גודל הבעיה של העיתונות המסורתית בישראל די אם אצביע על כך שכבר לפני כשמונה שנים דווח שחובות עיתון הארץ הרקיעו לכ-400 מיליון שקלים. ההוצאות הגדולות של עיתון מודפס ולצידו אתר אינטרנט היו גבוהות בצורה ברורה מההכנסות ממכירת מנויים לגרסה המודפסת ומהכנסות הפרסום בשני המישורים גם יחד. עד כה, העיתון התמודד עם המצב הלא נוח באמצעות הכנסת משקיעים: תחילה קבוצת עיתונות גרמנית ואחר כך גם אוליגרך רוסי. זה לא פתרון. מדובר רק בדחייה של הקץ,  לא במניעת הגעתו.

מצבו של הארץ איננו חריג בענף. מעריב כבר התרסק ואפשר להניח שגם בידיעות אחרונות לא רווים נחת. שלא לדבר על עיתונים אחרים, שנעלמו זה מכבר. בעולם הרחב התמונה דומה בהחלט,  גם בעיתונים הבולטים בו. עיתונים ותיקים ומכובדים נסגרים, מפסידים או לפחות מצטמצמים בעקביות. חלק מהם עוברים למודל דומה לזה בו בחר הארץ. הוול-סטריט ג'ורנל (Wall Street Journal) החל בכך לפני שנים רבות יחסית. הלכו בעקבותיו עיתונים נוספים ובהם בולטים כגון הטיימס (Times), הניו-יורק טיימס (New York Times) והפייננשל טיימס (Financial Times).

הממצאים המצטברים בעולם הם לכאורה אופטימיים, מאחר שמספר המנויים בתשלום עולה. עם זאת, במקביל, ההכנסות מפרסום יורדות להכעיס. כמו כן, הדרישה לתשלום מביאה בבירור להקטנה משמעותית במספר הגולשים באופן כללי, מה שגורם מצידו להורדת נכונות המפרסמים לשלם עבור החשיפה שלהם באתר, שמגיע מבחינתם לפחות לקוחות פוטנציאליים. מספר המנויים של המהדורה המודפסת של הארץ עומד על עשרות אלפים. על פי ממצאי ועדת המדרוג, אפשר להניח שיש לאתר העיתון כפי 10 גולשים ייחודיים בחודש יותר מאשר מספר קוראי המהדורה המודפסת. אולם, מרביתם של אותם גולשים ייעלמו פלאים כאשר יידרש מהם תשלום בעבור גלישה באתר.

מצב הביניים הנוכחי הוא הגרוע ביותר מבחינת העיתונים. הם לא נפטרים מהוצאות העתק של העיתון המודפס: בית דפוס, מאות רבות של מועסקים, הוצאות גבוהות על נייר וחומרים, מספר אדיר של עובדי הפצה והוצאות משלוח גבוהות. כל יום עם דפיציט שכזה מקצר את הסיכוי להישרדות הכלכלית של העיתון. במקביל, האוכלוסייה הצעירה מתעניינת פחות ופחות במדיה המודפסת, מאחר שהאינטרנט יצר אלטרנטיבות ששובות יותר את ליבה. בנוסף לכל אלה, עיתונות החינם בארצנו מפליאה מכותיה מתחת לחגורה. התוצאה הכוללת היא פחות מכירות ולכן גם פחות פרסום אל מול הוצאות שנותרות גבוהות.

הגרסה הדיגיטלית מוסיפה על הנטל, מאחר שהיא חינמית והוצאותיה אינן מכוסות על ידי הפרסום באתר. בנוסף, כאמור, צפוי שהניסיון של הארץ לגבות כסף מגולשיו יביא לצמצום במספרם ולירידה במכירות הפרסום. הפתרון נעוץ בנטישת הפרינט ומעבר מלא לגרסה אחת, זו האלקטרונית. ההוצאות הגדולות ייחסכו, הכפילות תימנע וההכנסות מפרסום, שבמתכונת זו יעברו בלעדית למדיה המקוונת, יגדלו. בנוסף, יהיה צורך לשכלל את מודל ההכנסות תוך שילוב הפרסום עם דמי מנוי מוגבלים ועם אלמנטים נוספים וחדשים לגמרי. בסופו של דבר, ישרדו בענף עיתונים מעטים יחסית, שישרתו פחות קוראים, אולם קיומם יובטח לטווח נראה לעין.