ERP זה רע ללקוח של הלקוח

אינני חבר בכת האמיש. הם מאמינים בחיי פשטות, צניעות ובפציפיזם. חברי האמיש דוגלים באורח חיים צנוע ונמנעים משימוש בטכנולוגיה מודרנית. כך, ניתן לראות במקומות בהם חיים חברי הכת בארה"ב, בעיקר בפנסילבניה, כיצד הם נמנעים משימוש בכלי תחבורה ממונעים, והם עושים עד עצם היום הזה שימוש בסוס ועגלה במקום מכוניות. שלא כמוהם, אשר מתנגדים לאורח החיים המודרני, ובין השאר אינם משתמשים בחשמל – אינני מאמין שאורח חיים זה מביא לניכור ולהתפוררות ערכית וחברתית.

למרות זאת, מפעם לפעם אני מסוגל לראות את האיוולת שבטכנולוגיה ובקידמה – ולא רק במקרים קיצוניים כמו מירוץ החימוש בין ארה"ב וברית המועצות, או הנזק העצום שחוללו שתי פצצות האטום שהוטלו על הירושימה ונגאסקי שביפן.

כך קרה, כאשר בתחילת העשור כתבתי כמה וכמה כתבות המשבחות ומהללות את משטרת ישראל: זו הכניסה לשימוש מאות מחשבים ניידים לתוך ניידות המשטרה, מה שבהכרח הביא לשכלול ולשיפור בתפיסת עברייני תנועה, ולענישתם בצורה מהירה יותר. כמה ימים לאחר כתיבת הכתבה השלישית בסדרה, מצאתי את עצמי נתפס על ידי אחת מהניידות הללו. היה זה בעת שביצעתי פניית פרסה אסור בבורסה ברמת גן. השוטרים נדהמו לגלות את בקיאותי במחשב הנייד שהותקן אצלם בניידת זה לא מכבר. ואילו אני אמרתי לעצמי: "מכל האנשים שבעולם, דווקא אתה נתפסת על ידי הניידת המשוכללת", ואצתי רצתי לשלם את הקנס שהוטל עלי במקום.

הקיץ הגיע, ועימו העונה הטובה (כלכלית) עבור יצרניות המשקאות הקלים. אחת מהיצרניות הגדולות, נכנה אותה "קוקו-קולה", החליטה להיות יעילה, והטמיעה במערך ה-IT שלה לפני כמה שנים מערכת ERP. בשלב השני של ההטמעה, שהסתיים לפני כמה חודשים, היא חילקה לסוכניה מסופוני כף יד מקוונים, כך שתהיה לה שליטה על כלל מערך ההפצה והשיווק, עם דיוק ברזולוציה של מכולת שכונתית.

בעלי מכולת באזור המרכז עימם אני מיודד – הבה נכנה אותם בשם "עמי ותמי" – ניסו, כמדי שנה, לפעול במקביל מול כמה מפיצי משנה, על מנת להוזיל את המחיר אותו הם מקבלים מהמפיצים, ובמקביל, להיות אטרקטיביים מול המתחרים שלהם, ולמכור את המשקאות במחיר זול ב-50 אגורות עד שקל פחות. אלא שלהפתעתם, השנה הדבר לא התאפשר להם. מכל המפיצים והסוכנים של אותה חברת משקאות, הם קיבלו את את אותה התשובה, כמו חומה בצורה: "אתם חנות מכולת ברמת גן, זוהי מכסת המשקאות שאתם חייבים לרכוש מדי חודש בחודשים מאי-אוקטובר. זהו המחיר המינימלי שתוכלו לקבל, וזהו המחיר המינמלי שתוכלו למכור".

בעלי המכולת, סוחרים ישרי דרך, יש לציין, לא התייאשו ופנו להנהלת החברה. זו הראתה לעמי ולתמי, בתדפיס ממוחשב שהוצא מהמודול הלוגיסטי במערכת ה-ERP, את מצב האספקה שלהם ושל מתחריהם, בלא שום יכולת למשא ומתן. לאחר שהושבו פניהם ריקם, ניסו בעלי המכולת להתחכם, ופנו למפיצים שלא מאזור המרכז, אולי אי-מי מהם יסכים למכור להם ארגזי משקאות קלים – אולם לשוא. בסופו של דבר, בלית ברירה, שילמו עמי ותמי, בעלי המכולת, את המחיר הגבוה יחסית עבור הסחורה, וזאת מבלי שיוכלו לתחר בין המפיצים השונים, כמקובל בכל שדה מסחרי.

צא ולמד, שלפעמים ה-ERP הוא רע שלוש פעמים: פעם אחת, עבור עמי ותמי, שלא יכולים להשיג מחירים טובים יותר עבור משקאות ה-"קוקו-קולה" שהם נאלצים לרכוש במחיר קבוע, תוך רמיסת כל כללי מסחר בסיסי; פעם שנייה, במניעה של "קוקו-קולה" מעמי ותמי את היכולת להתחרות מול המכולות הנוספות באזור, שכן לא רק שהם שילמו מחיר קבוע עבור הסחורה – אלא גם אסור להם למכור את המשקאות בפחות מהמחיר שנקבע עבורם על ידי מטה "קוקו-קולה"; ופעם שלישת נדפקים שכני ואנוכי – שמקבלים מוצר במחיר גבוה יסית, כיוון שאנו גרים באזור המרכז. מסתבר, כי לחנויות בפריפריה, מציעה "קוקו-קולה" את המשקאות במחירים זולים בהרבה. ולנו, הצרכנים העשוקים, כל שנותר הוא להקשיב לספן השלום המנוח, אייבי נתן, שנהג לומר פעמיים ביום בקולו האלמותי, עם המבטא האנגלו-הודי שלו: "שתו מים, רק מים".

לרווייה.