דיילי רוחני

צרור עצות שמקורן בתורת ישראל

רק אנשים שיישותם אמרה רוחניות שמימית, עלו ירושלימה לחון את עפרה של עיר הקודש. מלבדם, ידוע ידעו כל בני הגולה, כי העיר ירושלים לא זו בלבד שאינה מסוגלת לספק פרנסה לחדשים מקרוב באו, אלא גם לבניה הוותיקים והנאמנים אין בידה להושיע

וכמו בהילוך איטי, צפיתי את פגיעת הכוס ברצפה, את התנפצותה למיליון רסיסים זעירים, ואת יקיצתם המבוהלת של שני התינוקות בבכי היסטרי. בשנייה השניה, אמרתי תפילה קצרצרה – אם כי מלאת כוונה – והתחננתי לאלוקים שיעזור לי לתפוס את הכוס. הושטתי יד בניסיון כמעט עקר כדי לתפוס אותה רגע לפני שהיא מתנפצת לרסיסים

הלכתי בכיוון הקולות, ותוך זמן קצר עמדתי מתבונן בשניים, דרך חלון קעור שפתחו נשק לגובה הכביש. עתה נשמע קולו של הישיש לבדו. המיה חרישית בקעה מגרונו בעוד אצבעו החומה מטבק ריחני הילכה בניחותא על פני ספר גדול, מילה אחר מילה, שורה אחר שורה. עיני הצעיר היו עצומות, מצחו מכווץ, רגליו מכונסות, ראשו שעון על כף ידו, וידו האחרת סלסלה את פיאתו הגדולה ללא הרף

המדען תר במעבדה אחר חפץ שיוכל לגרות את בנו ולפתע צד את עינו מגזין צבעוני שהיה מושלך באחת הפינות. הוא עלעל בחוברת ומצא בה דף עם מפת העולם. במוחו הבזיק רעיון שלהערכתו היה בכוחו "לנטרל" את בנו לפרק זמן ממושך. הוא קרא לבנו, הראה לו את מפת העולם ואח"כ גזר אותה להרבה חתיכות...

בעודם בוחנים באהבה ובפליאה את התינוקת הרכה ששכבה באינקובטור, נראה כאילו פניהם המאירות מקרינות אור על חדר הפגייה העגמומי. הם ניגשו אל האחות האחראית ושאלו אותה כמה שאלות בסיסיות בקשר לבריאותה של הילדה והיכולת שלה לאכול ולנשום, ואחר כך הם פנו לצאת

הפקיד כמו שכח היכן הוא נמצא ונהם בקול: "האתה הוא שוורץ שלמדת לפני כעשרים שנה בישיבת 'אהלי ישורון'?" "אכן כן", ענה יצחק שהיה גאה להימנות על בוגרי 'אהלי ישורון', אינו מבין מי העומד מולו ומדוע כה זועמים פניו. "ובכן", דיבר הפקיד נחרצות, "אני הוא אלי סיימון מצרפת, אני הוא זה שאיני מוחל לך ולכל בני החבורה ב'אהלי ישורון'"

הזוג החביב ניהל אורח חיים ברמת חיים גבוהה, אך לא זכה לפרי-בטן. בשלב מסויים ניצנית החלה לחשוב על גירושים, אבל רענן לא היה מוכן: "את אשתי היקרה לי. לעולם לא אוכל לחיות בלעדייך. את טובה ורגישה. ואין לי ספק שניישר קו עוד מעט. תהיי סבלנית. את אולי לא מבינה, ולא מספיק מאמינה, אבל אנחנו זיווג משמים, ואהבה מוצקה כמו סלע לא מפזרים כמו אבק סתם כך"...