דיילי רוחני

לא הרבה זמן נתנו להם מפקדי הקוזקים להבין כי יותר לא יראו האחד את זולתו. היה זה השכם בבוקר עת הכינה האלמנה את שקית האוכל לבנה, בעוד הוא נם שנת ישרים בקיטון הצר שליד המטבח. דפיקות עזות נשמעו על דלת הבית ותוך שניות מספר היה יוס'לה לפות בידיו השריריות של חייל אדיש שכלל לא שמע את זעקותיה הנואשות של האם האומללה...

לא הכול בנוי על כסף וברק חיצוני. כאשר העני יודע לשאוב קורת רוח ממה שיש לו, חיי העשיר אינם מעולים יותר מחייו

לאחר כמחצית השעה, למתבונן מן הצד, דמו אנשי החצר ללהקת דבורים המנסות להיכנס אל כוורתן שפתחה נסתם. סביבת הבית רעמה מקולות נרגשים ונפחדים כאחד שהכריזו וצווחו "ר' משה, ר' משה". אל בליל הצעקות התווספו גם קולות חבטה אדירים שבקעו מכיוון דלת העץ החסונה, בה מיקדו שאר הנאספים את תקוותם

לעולם לא ישכח את הגברת ההיא שנראתה כבודה והדורה בלבושה ובתיקה. הוא ראה אותה מדדה עם שני סלים כבדים ובכל לבו הקטן הציע לה עזרה והיא נתנה לו. אפילו חייכה. הוא נשא סל. אה... כמה כבד היה הסל וכמה ארוכה נראתה הדרך עד לתחנה...

ברמן גרד בפדחתו בהססנות. שלושה מליון דולר היה כל ההון הזמין שלו חוץ מדירת מגוריו היוקרתית ברמת אביב. מכל רווחיו הגדולים נותרו לברמן רק מליונים בודדים, כי הוא התנהג כל הזמן כעשיר שאוהב לנקר עיניים, עם מכונית פאר ששווה מליון ש"ח וצמיד זהב על ידו. הוא היה טיפוס חסר תקנה...

את נורית האזהרה הדליקו לי מהמכנסיים שלי. המסר שהמכנסיים ההדוקים ניסו לשדר לי היה ברור מאוד – אני בצרות. הייתי חייב לקחת את עצמי בידיים ולהתחיל דיאטה! הייתי יכול להשלים עם העלייה במשקל אלמלא הסכנה הטמונה בכך – הסכנה שיהיה עלי לחדש לחלוטין את המלתחה שלי

חברה של אישתי סיפרה לה על חוסר הנימוס וחוסר ההתחשבות שחוותה אצל מכרה משותפת שלהן. "היא לא טורחת לומר לי שלום או אפילו לנסות לשדר לי שהיא מבחינה בקיומי". היא רטנה בפני אישתי בכעס גדול על כפיות הטובה של החברה. אישתי ניסתה, מתוך כוונה להשכין שלום בין השתיים, להתערב ולברר אצל המכרה המדוברת את העניין...

עבור אנשים רבים בעולם העבודה והקריירה, המצב כיום אינו כה פשוט כפי שהיה בעבר. כיום אנשים מחליפים עבודות, מפוטרים, מחפשים עבודה ומנסים לשרוד בעבודות שכבר מצאו. לאור זאת, אפשר היה לצפות שכל הצלחה בעבודה תזכה לתשואות עידוד מעמיתים לעבודה, אבל לעתים קרובות מדי, ההיפך הוא הנכון