הסינים רוצים את ההיי-טק הישראלי

בשבוע שעבר ביקרה משלחת של עורכי עיתונים כלכליים מישראל בשתי ערים בסין: צ'אנגג'ו ושנחאי. צ'אנגג'ו, במזרח סין, היא חלק ממחוז ענק בשם ג'יאנגסו, הנחשב למנוע הצמיחה הגדול ביותר של המשק הסיני. בכוונת הממשל להפוך אותו לעמק הסיליקון של סין – זאת בעזרת הישראלים, כמובן.

היתה זו גיחה קצרה אבל אינטנסיבית, שאפשרה לנו להציץ, ולו לרגע, לעולם אחר, מרוחק, שמלא באתגרים עסקיים, טכנולוגיים ותרבותיים למכביר. המארחים הסינים שלנו, ראשי הממשל המקומי של צ'אנגג'ו, יצאו מגדרם כדי לתת לנו תחושה עד כמה הם מתכוונים ברצינות למסרים שהם מעבירים באחרונה, לפיהם הם מעוניינים בתעשיות החכמות מישראל. זה משרת את התוכניות הלאומיות שלהם לפיתוח וקידום הכלכלה, וזה כמובן משרת את האינטרסים של הכלכלה הישראלית.

הממשלה והיצואנים הישראלים זיהו כבר מזמן את סין כפוטנציאל גדול, והבינו שהכיוון הוא מזרחה. הסינים הבהירו, כי הם התבגרו בעשר השנים האחרונות. הם לא רוצים חברות ועסקים ש-"עושים עליהם סיבוב", מנסים למכור לשוק המקומי ונעלמים. כך, למשל, עיריית צ'אנגג'ו הקציבה עשרות מיליוני דולרים לחמש השנים הבאות, במטרה לסייע לחברות ישראליות שמוכנות לתקוע יתד בסין לבוא ולייצר או לפתח במסגרת חממה טכנולוגית ענקית שהם מקימים. התוכנית מגדירה שורה של תעשיות חכמות שהסינים רוצים לעודד,  ביניהן ההיי-טק. התנאי לכך הוא פשוט: הקמת פעילות בסין, עם חברה שרשומה בסין, ובניהול גלובלי כמובן.

אל הסיור של העיתונאים בשנחאי ובצ'אנגג'ו נלווה היזם הישראלי צבי שלגו, המסייע מזה 15 שנים לחברות מערביות לעשות את הצעדים הראשונים בשוק הסיני הקשה והמורכב. בימים אלו הוא עומד בראש PTL, המונה 120 עובדים. החברה עוסקת בליווי ניהולי ומקצועי של כל חברה שעובדת במספר אתרים שהוא הקים יחד עם הממשל המקומי. הרעיון הוא לאפשר לחברה להתחיל לייצר בקטן. שלגו זיהה במשך השנים את האתגרים והקשיים העומדים בפני חברות ישראליות שרוצות למכור בסין. כדרכם של ישראלים, הם חושבים שאפשר לעשות הכל לבד – לנחות בבייג'ין ולקרוע את העולם. עתה אנו מצויים בתקופה של דור ב' של התעשיינים הישראלים הרוצים לעבוד בסין. דור א' התבגר, עזב או סגר, כי התחרות הקשה חיסלה אותו. הדור השני של היצרנים הוא דור כזה שמבין כי אם הפוטנציאל ענק, צריך להתחיל בקטן.

שלגו ואנשיו פיתחו מודלים של סיוע בניהול, שהשורה התחתונה שלהם היא לאפשר לחברה לבוא לסין, באתר הייצור, ולהתחיל לעבוד. את כל יתר הדברים, שאינם קשורים לליבה העסקית, שלגו וצוותו עושים עבור החברה, כשותפי ניהול. הם אינם בעלים, הם אינם מכתיבים שום דבר, אבל כמי שצברו ניסיון לא קטן בשוק הסיני הם יודעים לכוון את החברה למקומות הנכונים. אנשים של שלגו הם מנהלי מכירות, מנהלי כספים וכל פונקציה שחשובה לשלד הניהולי של החברה. ביקור קצר במזרח סין מספק קנה מידה לראות כיצד פקידי ציבור, שליחים של ממשל ריכוזי ביותר, מגלים יוזמות מקוריות, נלחמים ביניהם מי יביא יותר פרויקטים למחוז שלו – וכך יזכה בכספים הרבים שהממשל המרכזי מוכן להעניק למי שמתאים להם. אותם פקידים שממונים על ידי מוסדות פוליטיים נמדדים לא רק בנאמנות שלהם לשלטון, אלא גם ביזמות ובחדשנות שלהם.

כשאומרים הצלחה בסין, אי אפשר לדלג על המיזם של ג'ון ברייס במדינת הענק ועל מיזם מטריקס גלובל שמתחיל לקרום עור וגידים. בזכות מיזם זה ואחרים ישראל נחשבת לא למדינת סטארט-אפ, אלא למובילה בתחומי ההדרכה והפיתוח, בהיבט של אוף שור. המודל של תלפיות, שהומצא על ידי מטריקס בירושלים, הולך לכבוש כנראה את סין. את החרדיות של תלפיות יחליפו מהנדסי תוכנה סינים, שיעברו הכשרה של שנה בג'ון ברייס הסינית ואחר כך יועסקו במשך שלוש שנים במרכז הפיתוח אוף שור שמטריקס גלובל תפתח בעיר.

שם המשחק הוא ניהול ישראלי המשלב כוחות מקומיים מעולים שנבחרים בקפידה. זו מומחיות שנצברה עם השנים אצל PTL וחברות אחרות שפועלות בסין. החדשנות ההדדית, הפחד מהעתקות, הופכות לידע וכוח רב בידי מי שמכיר את השוק, ויותר מכל מקושר עם הגורמים המתאימים בסין. שם המשחק הוא קשרים, אמון וזהירות.

הישראלים יכולים לא רק להרוויח מפעילות בסין, אלא גם ללמוד מהם משהו על ההתייחסות לחינוך הטכנולוגי. המודל הסיני הוא לימודים אקדמיים משולבים בעבודה מעשית. אם אתה לומד הנדסת ייצור או מכונות, חלק מהזמן שלך יושקע בעבודה מעשית – באולמות הייצור החכמים שהממשל הסיני הקים בעיר צ'אגנגג'ו עבור הסטודנטים. הקשר בין תעשייה לאקדמיה הועלה על ידי הסינים לקדמת הבמה. מול מראות כאלו, כל שנותר הוא לשאול מדוע בעצם זה לא קיים בישראל? חומר למחשבה.