ולמרות הכל, הבו לנו פרויקטים

הכנס ה-13 של העמותה הישראלית לניהול פרויקטים, PMI, שנערך אתמול (ד') במרכז הכנסים אווניו, עמד – גם הוא – בסימן המיתון. אחד מסממני ההאטה הכלכלית הוא צמצום וביטול פרויקטים, בין השאר במגזר הציבורי-ממשלתי. בנושא זה התבטאו במליאה המרכזית של הכנס שני אנשי ציבור מוכרים ומוערכים: ח"כ אופיר פז-פינס (העבודה), והחשב הכללי לשעבר, רו"ח ד"ר ירון זליכה.

פינס אמר שבתקופת מיתון על הממשלה ליזום כמה שיותר פרויקטים רוחביים ועתירי משאבים, שיחלצו את המשק מהמשבר. הוא לא חידש הרבה, כי הדבר נעשה בפועל במדינות רבות בכל העולם. בראשן – ארצות הברית הגדולה, ובהמשך, במדינות שונות באירופה.

בימי קום המדינה, ימי "הצנע", העבודות היזומות הללו מטעם הממשלה כונו "עבודות מע"צ". משמעותן הייתה העסקת אלפי עובדים בסלילת כבישים, על מנת שלא יהיו מובטלים. העבודות הללו נעשו בלא לקחת בחשבון את עלותן או את תועלתן. שם המשחק היה לספק לחם לתושבי המדינה בימיה הראשונים.

מאז, נבנו בארץ הזאת עוד הרבה כבישים, גשרים, ערים ובוצעו פרויקטים רבים. צודק חבר הכנסת פינס בקריאתו לממשלה להניע את גלגלי המשק, על ידי ייזום פרויקטים לאומיים שכאלה. יש לזכור כי כל פרויקט מביא תעסוקה לא רק לעצמו, אלא גם לענפים הסובבים אותו, ה-"אקו-סיסטם". הדבר נכון בוודאי בפרויקטים בענפי ההיי-טק וה-ICT.

הלך ח"כ פינס – בא רו"ח ד"ר זליכה. המדובר בחשב הכללי לשעבר במשרד האוצר, שהתפרסם בציבור במלחמות החורמה שניהל – ליצירת שקיפות במגזר הציבורי ולמניעת שחיתות. הוא ניסה לשנות במעט את תהליכי העבודה בממשלה, תהליכים שלדבריו, בחלק מהמשרדים, גבלו בחוסר מנהל ציבורי תקין.

זליכה לא חסך גם הפעם את שבט ביקורתו מהממשלה, בה עבד עד לפני לא מעט שנים. המסר שהעביר היה פשוט וישיר: הממשלה מטבעה עוסקת בפרויקטים רבים, מגלגלת מיליארדים, אבל בסופו של דבר – היא כנראה לא יודעת לנהל אותם. כך, תקציבים אינם תקציבים, חריגות מתקציב אינן מטופלות אלא זוכות לתירוצים, ופרויקטים שהחלו לפני שנים – אף אחד אינו יודע מתי הם יסתיימו.

זליכה ניסה לנתח את הסיבות למציאות עגמומית זו. לדבריו, במשרדים השונים יושבים אנשים שאינם מסוגלים כלל לעסוק בתכנון ובניהול פרויקטים; ישנם פרויקטים שהיקפם גדול עשרות מונים מהיקף התקציב שאותו משרד מנהל; הערכות התקציב שהם מגישים לאישור הממשלה, רחוקות מאוד מהמציאות.

החשכ"ל לשעבר לא היסס, ובין הדוגמאות שנתן, הביא את פרויקט ה-ERP הממשלתי, המרכב"ה, עליו היה ממונה. לדבריו, היה זה פרויקט שהחל בתקציב מסויים, עם לוח זמנים מוגדר, והוא הפך כיום למערכת מסועפת, שלא ברור מתי היא תגיע לסיומה.

אבל זליכה יודע היטב שהאשם לא היה במבצעים ובפקידים, כי אם במקבלי ההחלטות. מצד אחד, הם דרשו שהמרכבה תלך ותגדל בהיקפה ובביצועיה, ומנגד – הם התקוממו ולא הצליחו להבין מדוע הפרויקט חורג מתקציבו.

פרויקט המרכבה, עם כל הביקורת שנמתחה עליו, מהווה דוגמה מצויינת למציאות שהיתה ב-2003. אז, חלק גדול מהמשק היה שרוי במיתון בגלל משבר הבועה, והממשלה הזרימה תקציבים ויזמה פרויקטים באמצעות מכרזים במאות מיליוני שקלים. הייתה זו התקופה שבה כל ענף ה-IT היה עסוק בשל מכרזי הממשלה. בסוף אותה שנה, 2003, עמד חלקה של הממשלה בפרויקטי מיחשוב במשק הישראלי על 33% – וזה היה שיא של כל הזמנים. בכנס המנמ"רים שנערך בבולגריה בסוף השבוע האחרון, אמר איציק כהן, סגנו לשעבר של זליכה, כי בממשלה יש כיום פרויקטי מיחשוב בהיקף של יותר מחצי מיליארד שקלים. כל מה שצריך זה להניע אותם. זה ייעשה על ידי החלטות ממשלה, פרסום מכרזים ואישורים נדרשים בוועדות הכנסת. אמנם מדובר בביורוקרטיה, אלא שזו חייבת להתעלות מעל עצמה, על מנת לקדם את התהליכים ולהוצים לפועל.

עם כל הביקורת הקיימת, הנכונה לא במעט, על הממשלה – הרי שרק היא זו שיכולה וחייבת להיות דומיננטית ויוזמת, כדי להציל את המשק.

יהיו פרויקטים, יהיו חריגות, מבקר המדינה יכתוב דו"חות. אבל העיקר שיהיו פרויקטים.