הפרינט לא מת, הוא רק גוסס

בתחילת השבוע פורסם בדה-מרקר מאמר מתורגם מהניו-יורק טיימס (New York Times) שכותרתו החד משמעית קבעה: "האינטרנט לא הרג את הדפוס". החומר, שהתבסס על תמונת המצב בארצות הברית, קבע כי בשנה החולפת נרכשו 71 עיתונים במדינה, בסכום כולל של מאות מיליוני דולרים. הרציונל של הכותבים מושתת על ההנחה, כי משקיעים מעורבים היכן שטמון עתיד.

אם לא די בכך, התבשרנו השבוע גם כי כריס יוז – ממייסדי פייסבוק (Facebook), החליט להציל את ענף העיתונות בארצו של הדוד סם. הוא רכש את השליטה על העיתון המודפס ניו ריפבליק, שיוצא לאור מזה כמאה שנים. תפוצת המגזין, שעמדה בשנת 2000 על מעל ל-100 אלף גיליונות, צללה בעקביות והגיעה בשנה החולפת לפחות מחצי. התהליך הכואב לווה כמובן בהפסדים צורבים. אך הנה הגיע האביר המושיע על הסוס הצחור, שלכאורה ישנה התמונה.

מי שטרח לקרוא במאמרים הללו גם מעבר לכותרות, יכול היה למצוא שהמסרים באותיות הגדולות אולי מעט מטעים. מאחורי חלק לא מבוטל מהעיתונים שנקנו, עומדים לדעת מומחים, נכסי נדל"ן קורצים. רוכשים אחרים הם כנראה משקיעים שאינם רואים נכונה את הנולד. לא חסרות בסביבה הקרובה והרחוקה, דוגמאות של מי שנחשבו מביני עניין – אך נכשלו מאוד בהמשך הדרך. רק לאחרונה ראינו חברה שהייתה פעם מושא לחיקוי, ענקית ענף הצילום קודאק (Kodak), יורדת מן הבמה בשל אי הבנת השלכות טכנולוגיית המידע.

באשר לכריס יוז, הוא ציין במפורש שהמניע לרכישה איננו רווח, כי אם רצון להציל העיתונות, שלה בעיניו תפקיד חשוב בחברה הדמוקרטית. הוא אף אמר שבכוונתו לכוון העיתון להתבססות על הפצה מקוונת באמצעות מחשבי טאבלט. אמנם המהדורה המודפסת תוותר, אולם בתוך כחמש שנים, הוא צופה כי רוב הקוראים ייגשו לחומר באמצעות מחשבי לוח. זו הנקודה החשובה באמת. הפרינט בדרכו להחזיר נשמתו לבורא. הניסיון חייב להתמקד בהצלת העיתונות, ללא קשר לעובדה שהיא הולכת ולובשת פורמט אחר.

מדי פעם יוצא מישהו עם כותרת שמבשרת, כי הפרינט לא מת. הטוענים הנם לרוב בעלי עניין. באמצע השבוע נאמה בכנס גדול ג'יל אברמסון, עורכת הניו-יורק טיימס, וקבעה כי "אין סכנה מיידית לעיתוני הדפוס". אני מסכים, זה ייקח זמן עד שייעלמו מחיינו. הגסיסה תהיה ארוכה, אך כואבת מאוד. יש לא מעט אזרחים תמימים, שמשחר ילדותם התרגלו לדפדף בין דפי עיתון מרשרשים – והם דבקים בנוסטלגיה. הם מתעלמים מהעובדה שפעם בעולמנו הביעו הגיגים באמצעות חריטה על אבן, נעו ממקום למקום על גבי פרדות, התחממו באמצעות הסתודדות רומנטית אל מול מדורות וצילמו בעזרת פילם. והנה, כל אלה חלפו מן העולם, כי נמצאו דרכים טובות יותר, שדחקו את השיטות הקודמות מעולמנו.

העובדות מדברות בעד עצמן: עד שנות ה-80', היו בארה"ב לבדה כ-1,750 עיתונים. בשנת 2000 ירד המספר לכ-1,480 ותשע שנים אחרי זה, הוא הצטמצם לכ-1,380. אם בוחנים את מספר הגיליונות, התמונה ברורה לא פחות: אם בשנות ה-60' המספר היומי עמד על כ-60 מיליון, ב-2009 הוא ירד לכדי 45 מיליון. פרמטר המדידה החשוב ביותר נוגע כמובן בהכנסות. רובן, כידוע, מגיעות מפרסום. שימו לב להתדרדרות הגדולה: בשנת 2000 עמדה ההכנסה הענפית השנתית מפרסום בעיתונות המודפסת על 48 מיליארד דולרים. עשר שנים לאחר מכן, היא התכווצה ביותר מ-50%.

מחקרים וסקרים רבים בעולם מוכיחים פחות או יותר את אותה תמונה עגומה. מכולם אני רוצה להציג עוד נתון אחד, שנאסף במסגרת סקר של TGI בארצנו, לגבי קוראי העיתונים בגילאי 18 עד 34. בשנת 2000 קראו מעל 70% מהמשתייכים לקבוצה זו עיתונים מודפסים, אולם כעבור שמונה שנים השיעור התכווץ לכ-50% בלבד. גורם ראשון ומרכזי לתופעה הוא חדירת האינטרנט. כל שיש בעיתון המודפס, יש הרבה מעבר לו בגרסה המקוונת – שבמרבית המקרים כלל לא עולה כסף. העיתון ברשת נוח יותר לטלטול, מתעדכן כל העת, מלווה בתגובות בזמן אמיתי, מאפשר יותר מעורבות, הולך ונשען על התאמה לרצונותיו של כל קורא בנפרד, מקשר בנוחיות בין מאמרים, נושאים ומאגרי מידע חיצוניים – ובעצם מה לא?

האינטרנט עושה שמות בעיתונות המודפסת ויביא אותה אל סוף דרכה בעתיד הנראה לעין. מה שמחיש את הקץ, הנה נטיית הצעירים בני זמננו להפחית בכלל את התייחסות לעיתונות. זוהי מגמה מדאיגה שצריך להילחם בה, בין היתר על ידי האצת התאמת העיתונות לאופי וסגנון החיים הנוכחי. המלחמה, לכן, איננה צריכה לעסוק כלל בניסיונות אבודים מראש לשמר את העיתונות המודפסת; הקרב צריך להתמקד בהמשך קיומה של עיתונות טובה, בריאה ודמוקרטית. בטווח הנראה לעין, תהיה זו כנראה העיתונות האינטרנטית, הניו-מדיה.

לטענות לפיהן עיתונות דיגיטלית איננה ברת קיום כלכלי, אין רגליים. ראשית, יש לזכור, כי גם בעיתונות המסורתית, ההכנסות ברובן המכריע מגיעות מפרסום. בענף האינטרנט מתקיימות הדוגמאות המשכנעות ביותר לאספקת שירותים איכותיים בחינם, תוך גריפת הון מפרסום נלווה. העיתון המקוון יוזיל עלויות ההפקה ויוכל גם להביא הכנסות עקיפות. כל אלה מחזקים את הבסיס הכלכלי. אולם, היכולת להביא קוראים, היא המבחן האמיתי. כאן ישחקו כנראה שני גורמים עיקריים: רמת התכנים, ומערכת החינוך שמייצרת את קוראי העיתונים לעתיד לבוא.