יוסי ורדי: "הסוד של ההיי-טק הישראלי הוא התרבות שאיתה אנחנו מגיעים מהבית"
"כל אדם שמגיע לתעשייה, או לכל מקום עבודה אחר, מביא איתו את המטען הגנטי והתרבותי שקיבל בבית", אמר ורדי בפתיחת כנס DevCon הראשון שנערך באוזן-בר בתל אביב בהפקת אנשים ומחשבים ● לדבריו, "אני שאבתי את המטען התרבותי שלי מהמסעדה של הוריי ברחוב שינקין בתל אביב, שהייתה מקום לחדשנות" ● "אמי הייתה מאוד קריאטיבית. היא הייתה מחלוצי הביו-טכנולוגיה בארץ בלי שהיא ידעה מזה: היא ידעה להפוך כל דבר לכבד קצוץ, החל מחצילים, דרך קרטון וכלה בעשב. זה היה כל כך קצוץ שאף פעם לא היה אפשר לדעת ממה הכינו את זה", סיפר ורדי
"מה שחשוב בתעשיית הפיתוח שלנו הוא לא הטכנולוגיה בה אנחנו משתמשים כדי לייצר את היישומים שלנו. הסוד של ההיי-טק הישראלי הוא התרבות שאיתה אנחנו מגיעים מהבית, אותה אמא יהודיה שרוצה שילדיה ילמדו ודוחפת אותם לכך", כך אמר היום (ג') יזם ההיי-טק יוסי ורדי בפתיחת כנס DevCon הראשון שנערך באוזן-בר בתל אביב בהפקת אנשים ומחשבים, והציג נואמים בתחומי הפיתוח השונים ופלטפורמות מיוחדות לפיתוח יישומים שמיועדים לווב ולתחום המובייל.
לדברי ורדי, "כל אדם שמגיע לתעשייה, או לכל מקום עבודה אחר, מביא איתו את המטען הגנטי והתרבותי שקיבל בבית. התבקשתי לעמוד על הבמה ולספר על המקורות שלי. המקום שממנו שאבתי את המטען התרבותי היה המסעדה של ההורים שלי ברחוב שינקין בתל אביב. אבי היה השינקינאי הראשון, או לפחות בין הראשונים, בלי שידע מכך. זו הייתה תקופה של צנע במדינת ישראל בשנות החמישים, וקיבלו מזון לפי תלושים ולפי מנות", סיפר ורדי, "ובמסעדה היה צריך להתמודד".
ההתמודדות הזו, אומר ורדי, הייתה למעשה קרקע פורייה לחדשנות. "המסעדה של הוריי הייתה מקום לחדשנות. אמי הייתה מאוד קריאטיבית. היא הייתה מחלוצי הביו-טכנולוגיה בארץ בלי שהיא ידעה מזה: היא ידעה להפוך כל דבר לכבד קצוץ, החל מחצילים, דרך קרטון וכלה בעשב. על זה גדלנו. זה היה כל כך קצוץ שאף פעם לא היה אפשר לדעת ממה הכינו את זה", הוא מספר.
אולם, הלקחים לחיים שלקח ורדי ממסעדת הוריו לא הסתיימו רק בחדשנות. "הדבר הבא שלמדנו זה החשיבות של השמירה על זכויות היוצר. לא דיברו אז על פטנטים, לא רדפו אחרי אנשים ותבעו אותם בגלל הפרת זכויות, אבל השיטה של אמא שלי לשמור על היצירות שלה הייתה לשלב בהן את מה שאנחנו היינו מכנים כיום 'קוד מטעה'. אם היא הייתה נותנת מתכון היא הייתה משנה אותו ואומרת לחברות להוסיף בכל דבר פטרוזיליה, או להוסיף פלפל במקום סוכר".
"את כל הדברים הללו לקחתי להיי-טק", אמר ורדי, "כשהדבר הכי חשוב שלמדתי היה התפשטות ויראלית ומפה לאוזן. לא היו מודעות ומשרדי פרסום באותה תקופה בתל אביב. ההפצה של המוצר הייתה מבוססת על העברה מפה לאוזן ולכן הדבר הכי חשוב היה חוויית המשתמש. למרות שעברו מאז עשרות שנים, דבר לא השתנה. כדי שמוצרים ויראליים יצליחו הם זקוקים לשני דברים עיקריים: חוויית שימוש חזקה ופשטות שימוש. אם אתם רוצים שמשהו יתפשט באופן ויראלי הוא חייב להיות מושך ופשוט לשימוש".
ורדי אמר כי אין לו שום ספק שחוויית המשתמש היא הדבר הכי חשוב, ולא מה שמסתתר מאחוריה. "אבא שלי היה תולה נקניקים במסעדה שהיו עשויים מגבס והיו צבועים אדום כדי שיהיה משהו שימשוך את העין", אמר ורדי וסיכם באומרו, כי "עוד דבר שלמדתי הוא שהמשותף לתוכנית עסקית ולנקניק זה שרק מי שלא יודע ממה הם עשויים – מוכן לאכול אותם".
על כגון זה נאמר "סדנא דעראה חד הוא" (עפר הארץ זהה בכל מקום.)