הניו-יורק טיימס ופורבס פתחו במלחמה נגד העבדות המודרנית של אפל

הניו-יורק טיימס (New York Times) ופורבס (Forbes) פתחו במלחמה נגד העבדות המודרנית של אפל (Apple). מאמר המערכת של פורבס שאל בסוף השבוע: "23 מתו במהלך ייצור מכשירי אפל (iWorld) שלכם – האם זה הזמן להחרים את החברה?"

"אפל, עם שווי שוק של 416 מיליארד דולרים, החברה בעלת שווי השוק הגבוה ביותר מבין חברות הטכנולוגיה, נותנת לך הרגשה טובה כשאתה משלם 600 דולרים ל-iPad", נכתב במאמר. "על אף שמחיר המכשיר יותר מכפול מהקינדל (Kindle) של אמזון (Amazon), אנשים קנו 15.4 מיליון מכשירי iPad ברבעון האחרון – נתון המשקף מכירות הגבוהות ב-14% מהתחזיות של האנליסטים".

עם זאת, כתב העורך, פיטר כהן, "למכשירים אלה יש מחיר, והוא נגבה בחיי אדם. כמה מהעובדים בעלי השכר הנמוך עד מאוד שייצרו אותם נשרפו או קפצו אל מותם מרוב ייאוש. האם תהיו מוכנים להחרים את החברה כדי לעצור את הקטל?"

המאמר של פורבס מתייחס לתחקיר ארוך, בן אלפי מילים, אותו פרסם הניו-יורק טיימס ביום ה' האחרון. התחקיר נוגע לנהלי הייצור אצל ספקי אפל, פוקסקון (Foxconn) ו-Wintek, שמפעליהם נמצאים בעיר המחוז צ'נגדו שבסין. על פי התחקיר, 23 פועלים נהרגו בפיצוצים במפעלים או בשל התאבדות ו-273 נפצעו במהלך ייצור המכשירים.

הפנים והגוף של פועל הושחתו ללא הכר

המקרה הנורא ביותר שדווח בתחקיר של הניו-יורק טיימס הוא זה של לאי שיאנדונג, מנהל ייצור במפעל, בוגר קולג', שעמד להתחתן. פניו ו-90% מהעור שעל גופו של שיאנדונג הושחתו ללא הכר בפיצוץ שאירע במאי 2011. אמו, שהגיעה לזהותו בבית החולים, לא הצליחה לעשות זאת, אלא לפי רגליו.

הפיצוץ שבו נפגע שיאנדונג נגרם בשל בעיה ידועה היטב: שפע אבק של אלומיניום שנוצר כתוצאה מליטוש מסכים של מכשירי iPad – תחום שעסק הצוות שאותו שיאנדונג ניהל. גם מותו לא בא לו בקלות והוא גסס יומיים עד שנפח את נשמתו. על פי התחקיר, אפל לכאורה הוזהרה מבעוד מועד לגבי סכנת הפיצוץ בקווי הייצור הרוויים אלומיניום, אולם התעלמה מההתרעות.

בנוסף, על פי הניו-יורק טיימס, "את המחיר שילמו עוד ועוד פועלים, ביניהם 19 עובדים ש-'קפצו או נפלו' במפעל פוקסקון בין 2008 ל-2010; ארבעה שנהרגו בשני פיצוצים ועוד 77 שנפצעו; 137 עובדים ב-Wintek שנפגעו עקב השימוש בכימיקל שגורם לאידוי מהיר – חומר שמשתמשים בו בעת ליטוש המסכים; ו-59 פועלים שנפצעו בפיצוץ במפעל פוקסקון בשנגחאי בדצמבר 2011".

"האם לאפל אכפת?", שאל עורך פורבס במאמרו. "נראה שאכפת לה מהתדמית שלה. השאלה היא האם אכפת ללקוחות שלה ומה הם חושבים לעצמם בעת שהם לוחצים על המסכים המלוטשים בקפידה של מכשירי החברה היקרים".

המאמר מציין שאפל עורכת ביקורות על ספקיה ומפרסמת את התוצאות באתר שלה. אלא שבמקביל, היא דוחפת את הספקים לייצור רחב היקף ולהורדת הרווח השולי שלהם, שגם ככה אינם גבוהים. בכל שנה, על פי הניו-יורק טיימס, אפל כופה על הספקים שלה לצמצם את העלויות שלהם ב-10%. לי מינגקי, שעד אפריל השנה עבד בפוקסקון, אמר לעיתון ש-"לאפל לעולם לא היה אכפת מדבר למעט מהעלאת איכות המוצרים שלה והורדת המחיר שלהם. העובדים ורווחתם לא מעניינים את אפל".

המאמר של פורבס נחתם בפנייה לקוראים: "מכיוון שאתה כבר משלם פרמיה כזו גבוהה על הזכות להיות הבעלים של מוצרי אפל, אולי תהיה מוכן לשלם מעט יותר וללחוץ על אפל – דרך בעלי המניות והספקים שלה – כדי שהיא תוכל להתייחס לעובדים כאילו היו בני אדם? האם תהיו מוכנים להשתתף בשביתת קונים כדי ללחוץ על אפל לספק לעובדים סביבת עבודה מוגנת ובטוחה, עם תנאי עבודה סבירים?"