עולם משתנה
שני אירועים שקשורים לאינטרנט לכדו את תשומת ליבו של יונתן קורפל
בשבוע שעבר הוקרן בסינמטק חולון הסרט הדוקומנטרי "שיגעון הטוויטר", שעוסק בתופעת הציוצים ההולכת ומתפשטת. היה זה מופע ראשוני מסוגו. על חצי מהמסך הוקרן הסרט, בו מככבים חברים רבים ברשת האמורה. הם שונים כל כך האחד מחברו, ומצד שני – טוויטר (Twitter) מהווה מכנה משותף עמוק לכולם. בה בעת הוקרנו על חציו השני של המסך, בזמן אמיתי, הציוצים שפרסמו צופי הסרט בטוויטר. יצא שהגולשים-צופים חילקו את הקשב שלהם בין המסך החצוי לבין הטלפונים החכמים, שמהם הם צייצו.
בחגיגה הווירטואלית לקחה חלק גם במאית הסרט, היפנית סיוק סיוק טאן, הרחק ממקום מושבה בחוץ לארץ. היא ענתה באופן שוטף לצופים, באמצעות תגובות משלה, שהשתלבו בזרם הציוצים המוקרן תוך כדי השתלשלות הסרט. לעומתה, מפיק הסרט, ג'ף פולבר, נכח פיזית במקום האירוע והרצה על הרעיון כולו.
תודו, מדובר בסרט קצת אחר ממה שאתם מורגלים לו עד כה. עם זאת, כדאי מאוד שתקדישו לנושא מעט מחשבה, שכן זהו הכיוון שאליו דוהר העולם. האירוע הזה הוא רק דוגמית לאיך ייראו החיים שלנו בעולם הקיברנטי, בטווח הנראה לעין.
במקום אחר לגמרי ובתחום לכאורה שונה, הודיע אורן הלמן, מנכ"ל לשכת העיתונות הממשלתית, שבלוגרים יוכלו לקבל תעודת עיתונאי רשמית. הוא עשה זאת יותר משנתיים אחרי שרון דרמר, דאז ראש מטה ההסברה של לשכת ראש הממשלה, בישר על החידוש המרענן בכנס של בלוגרים יהודים. בלוגרים בעולם המערבי מוכרים זה מכבר כמעצבי דעת קהל בולטים. בארצות הברית יש כמה מהם שזכו למעמד על. כנראה שגם אצלנו עיכלו בצמרת את העובדה שהעולם משתנה והולך.
לא כל אחד חייב לאהוד את המגמות המסתמנות. כמו בכל טכנולוגיה מהפכנית, גם האינטרנט טומן בחובו תופעות שליליות והרבה סימני שאלה. אולם, על כל אחד מאיתנו להכיר בקיומן של המגמות הללו וזה אומר קודם כל להבין אותן ואת מרכיביהן. אפילו מי שחפץ להילחם בהיבט כזה או אחר של ההתפתחות חייב ללמוד אותו בכדי לנסות ולהתמודד עימו. התעלמות, שמאפיינת רבים מן הישראלים, או לחילופין זלזול של התנשאות שמקורו בבורות, יותירו אותנו הרחק מאחור – הן בניצול היתרונות של הרשת והן במלחמה כנגד היבטיה השליליים.
הנה כי כן, השבוע לכדו את עיניי שני מקרים של עשייה חיובית בתחום. טוב לגלות שיש מי שחותר בספינתנו באזימוט הנכון. צריך רק להבטיח שקצב ההתקדמות לא יהיה נמוך מההתפתחויות בחלקים המובילים של העולם, כדי שהפער בינינו לבינם לא ילך ויגדל. כבר עתה, בל נשכח, עלינו להחיש קצב האימוץ היישומי של האפשרויות הגלומות באינטרנט, מאחר שיש לנו פערי עבר רבים לסתום.
קורפל לראשות הממשלה. מרצה עם סטייל שמשפיע ״מילללליייאארדדדד דולללר״
למה לא 4 סרטים על מסך מחולק במקביל. זה אולי יתאים לחלוקת הקשב האפסית שיש היום לכל נושא וגם 4 סרטים בכרטיס אחד.
שלשום התחילה העונה ב-NBA. באתר היה קישור לשידור ישיר של הניו-יורק ניקס נגד בוסטון סלטיקס. התמונה באינטרנט אליה נכנסתי היתה מחולקת לארבע: האקשן (מה שמשדרים בטלוויזיה), הספסלים, שחקן מניו-יורק, ושחקן מבוסטון. כשבחרת בשחקן מבוסטון המצלמה עקבה אחריו. לא משנה איפה היה הכדור. להזכיר – זה היה שלשום ופתוח לכל.
לאן כל זה מוביל אותנו? מישהו חשב?
חווית הסרט היא חלק מניסיון כללי להגביר את האינטרקציה של הקורא / צופה / מפעיל עם המדיה מולו. תגובות באתר כבר ברורות מאליהן וגיימיפיקציה (הפיכה למשחק של אלמנטים במימשק) של יישומים ארגוניים היא להיט. מתבקש שינוי גם במדיה הנעה (קולנוע וטלוויזיה). הפתרון כאן הוא כנראה רק דוגמה למה שעתיד לבוא. יכול להיות שחלקנו התרגל להיות פסיבי מדי?
למה לא לחלק את המסך ל-4 ולהקרין גם שלשה סרטים בו זמנית? הרי אפשר לחסוך כך זמן ולהספיק יותר.
נשמע כמו חוויה חד פעמית ומעניינת. למה אנשים כל כך נחרדים מכל מה שמיוחד ולא רגיל?
ראיתי וקראתי כתבות על סרט המסך החצוי. לי זה נראה טפשי ומטריד במיוחד. אי אפשר להתייחס ברצינות לסרט )או כל יצירה אחרת שאתה עסוק במדיה שונה לחלוטין. גם ככה בא לי להרוג את המסמסים בסרטים אז עוד להפוך את זה לעניין רצוי? יש גבול.
משתנה זו לא מילה!
האם מכרו גם פופקורן וירטואלי?
מממממ...... אני מחשיבה את עצמי כבעלת עניין וידע טכנולוגי יותר מאשר רוב הציבור ועדיין "לא תפסו" אותי הטוויטר או הבלוגים למיניהם. מי יודע? אולי זה עוד יקרה וקורפל הוא לא אחר מאשר חוזה העתיד.