מירב לפידות איילון, דוברת דואר ישראל: "שמחת החיים שלך הייתה סימן הזיהוי העיקרי שלך"

"תמיד חייכת מאוזן לאוזן, והיית לחוצה להספיק עוד משהו - עוד ישיבה, עוד פגישה עוד מייל אחד אחרון", סופדת לפידות איילון לרלי מרידור ז"ל

"רלי היקרה, כל כך מוזר לחשוב עלייך בזמן עבר… זה פשוט בלתי נתפס", סופדת מירב לפידות איילון, דוברת דואר ישראל, לרלי מרידור ז"ל שנפטרה בשבוע שעבר. "את חלק מאיתנו. גם אחרי שעזבת את הדואר ועברת לאתגרים חדשים בבנק ירושלים, היית איתנו. תמיד תהיי חלק מאיתנו. שמחת החיים שלך הייתה סימן הזיהוי העיקרי שלך. תמיד חייכת מאוזן לאוזן, והיית לחוצה להספיק עוד משהו – עוד ישיבה, עוד פגישה עוד מייל אחד אחרון".

"בכל פעם שבה הסלולרי שלי צפצף באחת בלילה, ידעתי שרלי שוב משלימה שעות עבודה וממלאת את כולנו במיילים עם תשובות ובקשות חדשות", מוסיפה לפידות איילון. "את הובלת תהליכים מדהימים בדואר ישראל. היית מנמ"רית שכולם התקנאו בה. המקצועיות שלך הייתה שם דבר בקרב חברייך למקצוע. לא פשוט היה להוביל תהליכים כה משמעותיים וכה מתקדמים מבחינה טכנולוגית בחברה כמו שלנו, אבל עשית את זה בגדול".

"תמיד אמרת, ועד היום אנחנו מצטטים אותך, ש-'בחברה נורמאלית לא עושים ככה…'. ועדיין, הצלחת לעשות כל כך הרבה גם עם הקושי הרב", היא כותבת. "תמיד נצצת וצחקת על עצמך. עם קריצה חמודה בעין, אמרת תמיד שאת רומנייה ושרומנים הם המרוקאים של האשכנזים – אוהבים הכל נוצץ בזהב".

אולי לא כולם יודעים זאת, ממשיכה לפידות איילון, "אבל אנחנו היינו 'ההתאחדות' – התאחדות הבנות בהנהלת דואר ישראל. היינו הבנות שעושות רעש בישיבת הנהלה ומתקתקות את העניינים. אף אחד לא יכול היה להתגבר עלינו. היינו חבורה מגובשת: טלי, רלי, רותי ומירב. אבי היה מחייך בחוסר אונים וזורם איתנו… בכל אירוע חברה, כנס או סתם ערב גיבוש, את היית הראשונה שעולה על רחבת הריקודים – מפזזת, רוקדת ושרה. כולנו היינו נגררות אחרייך ונהנות יחד".

"והדיאטה, אוי הדיאטה, כמה הערצתי אותך על כך שאת מצליחה לשמור כך על המשקל. היינו לוקחים ממך טיפים איך לאכול ולשמור על המשקל. היית נחושה, הורדת עשרות קילוגרמים ונראית צעירה בעשר שנים. הנחישות שלך אפיינה כל צעד ושעל בעשייה שלך ובחייך האישיים".

"רלי, הדמעות חונקות את גרוני. רק אתמול-שלשום עוד דיברנו בטלפון על שיתוף הפעולה עם בנק ירושלים. גם בחלומות הגרועים מכל, לא דמייני שזו תהיה השיחה האחרונה איתך… אין יותר מילים בפי. האצבעות על המקלדת בוכות, העיניים זולגות דמעות, הלב כואב והמוח רק מתחיל לעקל את הידיעה. אני נפרדת ממך – בשמי ובשם חברת דואר ישראל, אותה הפכת למקום טכנולוגי הרבה יותר. נוחי על משכבך בשלום. דעי שהשארת חותם בעולם הזה – חותם של חברות ואהבת החיים. אוהבים אותך, חברייך בדואר ישראל".

תגובות

(0)

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

אין לשלוח תגובות הכוללות דברי הסתה, דיבה, וסגנון החורג מהטעם הטוב

אירועים קרובים