סדרת כושר "אכזרית" שעזרה לגלות את האיזון בחיים

כשאתה צעיר, אתה יכול לחסל בארוחת ערב אחת כמות אוכל שתספיק לכפר שלם באפריקה למשך שבוע, ועדיין לשאול "מה יש לקינוח?". כל זאת מבלי להעלות אפילו גרם אחד של משקל עודף על גופך. אבל עם ההתבגרות (הזדקנות?) וכתוצאה מההאטה בחילוף החומרים בגופך, ובשילוב של אכילת מאכלים לא בריאים, אתה מתחיל לגלות שהגוף שלך "כבר לא מה שהיה פעם". מצב זה נקרא "להצטמג" – שם חיבה ל"צמיגים" המעטרים את מותניך. ככל שאתה מתבגר לא כל כך קל להשיל כמה עודפי ייצור.

את נורית האזהרה הדליקו לי מהמכנסיים שלי. המסר שהמכנסיים ההדוקים ניסו לשדר לי היה ברור מאוד – אני בצרות. הייתי חייב לקחת את עצמי בידיים ולהתחיל דיאטה! הייתי יכול להשלים עם העלייה במשקל אלמלא הסכנה הטמונה בכך – הסכנה שיהיה עלי לחדש לחלוטין את המלתחה שלי, כתוצאה מ"תופעת הכריעה" – התופעה בה הבגדים נקרעים בכל פעם שאתה כורע או מתכופף, כיוון שהתנפחת לממדים שלא יאמנו. העובדה שבמהרה יהיה עלי לקנות חגורות חדשות ומכנסיים חדשים הייתה משפילה מכדי שאהיה מוכן לשקול אותה. לא הייתה לי שום כוונה לחפש אוהלים בחנויות טיולים או לקנות בגדי הריון שיהיו מספיק גבריים ויוכלו להכיל את הכרס התופחת שלי. לא כל עוד זה תלוי בי!

לכן, בתמימות מערבית אופיינית פניתי לקטלוג המוצרים המצורף לחשבון כרטיס האשראי לקבלת עזרה. הצעד הראשון שלי היה לרכוש מכשיר לאימון גופני. קניתי מכשיר שנקרא Health-rider, אבל מבחינתי אפשר היה לקרוא לו באותה המידה Death-rider. המכשיר הזה אמור היה לחזק את כל השרירים בגוף, אבל כדי לעשות זאת, אתה חייב להיות מינימום לוליין בקרקס. לא נדרש לי הרבה זמן להבין שהמכשיר הזה פשוט לא בשבילי.

חברים סיפרו לי על מכשיר טכנולוגי לכפיפות בטן שהרבה שמנים ניסן אותו ואחרי כמה שבועות יכלו לשמש כדוגמנים. זה נשמע מבטיח! התחלתי להשתמש במכשיר וזה לא היה קשה מדי, אבל אחרי כמה שבועות הבנתי שהמכשיר טוב רק לחיזוק והידוק שרירי הבטן, ולא לירידה במשקל.

לכן, נרשמתי להתעמלות אירובית במכון כושר שמקיים גם שיעורים לגברים בלבד. אמנם, הרגשתי שבמידה מסוימת זו בהחלט פגיעה בגבריות שלי, ללכת להתעמלות אירובית, אבל האפשרות להיראות כמו הגרסה הגברית של הפרה מהשוקולד של עלית נראתה גרועה יותר. האימונים היו מפרכים אבל הייתי נחוש בדעתי להישאר ואפילו התחלתי לראות תוצאות. בשלב מסוים כשחברים לעגו לי על שיטה זו שלטעמם מתאימה לנשים, לא יכולתי לשאת יותר את ההשפלות ופרשתי. פחדתי מהחמרה במצבי ולא רציתי להגיע למצבו של המורה השמן שכשנכנס בפעם הראשונה לכיתה ואמר לתלמידים " שלום לכולכם" הם ענו לו "שלום לכולך"…

בצר לי (תרתי משמע) החלטתי ללכת על הפתרון הפשוט ביותר: היצמדות קשוחה לתפריט קבוע והליכה יומית בריאה בת חצי שעה. תאמינו או לא, אחרי מספר שבועות התחלתי לראות איך המאמץ משתלם. כל פעם יכולתי להדק את החגורה קצת יותר, עד שחזרתי לממדים נורמליים.

איזון בין הפיזי לרוחני

ההרפתקה הזו בממלכת עודף המשקל גרמה לי לתהות היכן עובר הגבול בין בריאות לבין אובססיה. זה בהחלט חשוב לשמור על הגיזרה ועל הבריאות. למעשה, בתורה כתוב, "ונשמרתם מאוד לנפשותיכם" פסוק אותו פירשו חז"ל כאמירה שיש לנו מחויבות לטפל היטב בגופנו ולא לעשות דבר שיפגע בו. גם הרמב"ם "הנשר הגדול" הדגיש את הצורך באכילה נכונה ומאוזנת ושמירה על בריאות הגוף.

מצד שני, חייב להיות גבול לאובססיה הזאת. ובמילים אחרות, הוצאת אלפי שקלים על מכשירים נוסח "Death-rider" או הקדשת שעות רבות מדי בחדר הכושר כדי לאבד עוד קילו אחד או שניים, כדי להגיע לגיזרה הנכספת בדומה לדוגמנים מהפרסומות, הם פשוט בזבוז זמן. כשאנו מבלים את חיינו בחדר הכושר, אנו עלולים להתעלם מהדבר החשוב באמת: מכך שבריאות גופנית חייבת להיות מלווה בבריאות רוחנית.

אם אנחנו "שמנים" מבחינה רוחנית (ובמילים אחרות, אם התעלמנו מצורכי הנפש והזנו אותה ב"ג'אנק פוד" רוחני), אולי כדאי שנקדיש זמן למאמן כושר קצת אחר, כמו למשל אדם בעל שיעור קומה רוחני. אמנם, נראה ששרירי החזה שלו לא יהיו כל כך גדולים, אבל הוא יוכל להכניס בנו קצת חוכמת חיים, מעבר לעצות של איך להפיל את היריב אל הקרקע.

מסתבר שאדם ממוצע כמוני צריך לעבור סידרת כושר "אכזרית" על מנת לגלות את האיזון בחיים. ממליץ לכם ללמוד מהנסיון שלי, ובמקום לבזבז זמן ואנרגיות על נסיון להגיע לגוף מושלם או על שיפורים גשמיים וחומריים, נסו לעבוד על שיפורים רוחניים.
נרצה או לא נרצה: חייבים להגיע לאיזון בחיים.

חיצוניות היא לעיתים ריקניות ואסור לעשות ממנה עיקר. אין להזניח את המראה החיצוני אבל חובה למצוא זמן לטפח את הצד הרוחני של חיינו.

עובד ממאמר של ר. רבקין