הקץ לאנונימיות ברשת? משרד המשפטים מכין הצעת חוק שתאפשר חשיפת פרטיהם של גולשים

משרד המשפטים החל בתהליכים המקדמיים להכנת הצעת חוק חדשה, שעניינה חשיפת פרטי מידע של משתמשים ברשת. מחלקת ייעוץ וחקיקה (אזרחי) במשרד המשפטים הפיצה היום (ג') תזכיר של "חוק חשיפת פרטי מידע של משתמש ברשת תקשורת אלקטרונית, התשע"א-2011". התזכיר הוא המהלך הראשון בחקיקה, במסגרתו הצעת החוק מובאת לעיון הציבור למשך שבועות אחדים, ולאחריהם יחל תהליך החקיקה בכנסת. בתום המועד שהוקצה לעיון הציבור, ב-14 לאוגוסט, יחלו אנשי משרד המשפטים לבחון את ההצעות וההערות של אנשי אקדמיה והציבור, יחליטו מה להוסיף ומה לא לחוק, ולאחר הפגרה החוק יחל להתגלגל בכנסת.

מטרת התזכיר היא לייצר הסדר לפיו ניתן יהיה לפנות לבית המשפט בבקשה לחשיפת פרטי מידע של משתמש שנטען כלפיו כי ביצע עוולה, או הפר זכות בקניין רוחני ברשת האינטרנט. התזכיר מבקש לפתור את המצב המשפטי שנוצר בעקבות פסיקתו של בית המשפט העליון, לפיה לא ניתן, על פי הדין הישראלי, לפנות לבית המשפט בבקשה כי יורה לצד שלישי לחשוף את זהותו של גולש אנונימי שנטען כלפיו כי ביצע עוולה באינטרנט.

על פי המוצע בתזכיר, אדם הסבור כי תוכן שהופץ ברשת תקשורת אלקטרונית מהווה כלפיו עוולה או הפרת זכות קניין רוחני שלו, יהיה רשאי לפנות לבית המשפט בבקשה שיורה לספק שירות למסור לו פרטים מסוימים שברשותו, בנוגע למי שהשתמש בשירותיו במועד הפצת התוכן. בתזכיר מוצע לקבוע את המבחן אותו יערוך בית המשפט לצורך החלטתו בבקשה, שישקף את האיזון הראוי בין זכויותיו של מי שאת פרטיו מבקשים לחשוף, לבין מי שטוען כי נפגע מהתכנים שפורסמו ברשת. זאת, לצד הצורך למזער הגשת תביעות סרק ותביעות קנטרניות. בנוסף מוצע, במגבלות מסוימות, לאפשר למי שאת פרטיו מבקשים לחשוף – להגיש התנגדות אנונימית, לבית המשפט.

עוד מוצע בתזכיר כי לשם חסכון בזמן שיפוטי, מוצע לאפשר למי שבכוונתו לפנות לבית המשפט בבקשה שכזו, לנקוט בהליך טרום משפטי של פנייה לספק שירות, שיוכל למסור את הפרטים במקרים בהם מי שאת פרטיו מבקשים לחשוף, נתן הסכמתו לכך.

בתזכיר נכתב כי "בשנים האחרונות, כחלק מההתפתחות הטכנולוגית, רשת האינטרנט הפכה לאמצעי נגיש ויעיל לתקשורת, איסוף והפצת מידע ומהווה זירה להבעת דעות והשתתפות בשיח הציבורי כמעט ללא מגבלות. אחד ממאפייניה של רשת האינטרנט הוא האפשרות להתבטא באופן אנונימי, מאפיין שטומן בחובו יתרונות וחסרונות כאחד".

גורם המקורב לחקיקה הסביר לאנשים ומחשבים כי הצורך בהתנעת התהליכים לחקיקת החוק החדש, נבע בעקבות קביעה של בית המשפט העליון בתיק המכונה "פרשת רמי מור". אז נקבע כי הזכות להתבטאות אנונימית מגלמת בתוכה שתי זכויות יסוד חשובות: הזכות לחופש ביטוי והזכות לפרטיות. האנונימיות, נכתב בתזכיר, "מאפשרת לאדם להימנע מחשיפת פרטיו האישיים במקום בו הוא אינו מעוניין בכך, וכן, לעתים, היא כשלעצמה מאפשרת את התבטאותו של אדם, שכן ישנם מצבים שבהם אדם שלא יוכל להתבטא באנונימיות – יעדיף שלא להתבטא כלל". יחד עם זאת, נכתב, "אין לראות ברשת האינטרנט 'עיר מקלט' המאפשרת ביצוע מעשי עוולה או הפרת זכויות מבלי לתת על כך את הדין. כנגד הזכות להתבטא ולפעול באופן אנונימי עומדת זכותו של מי שסבור כי ניזוק מהתוכן שהופץ, לגשת לערכאות לצורך מיצוי הדין ואכיפת זכויותיו (כגון הזכות לשם טוב או זכות כלכלית), זאת כשם שזכאי היה לכך בזירה שאינה וירטואלית".

בית המשפט העליון קבע בפרשת רמי מור, כי בדין הישראלי לא קיימת מסגרת דיונית מתאימה שלפיה יכול אדם לפנות לבית המשפט בבקשה שיורה לצד שלישי לחשוף את זהותו של גולש אנונימי ברשת האינטרנט, וכי לשם כך נדרשת הסדרה חקיקתית מפורשת. פרשת רמי מור עסקה בעוולה של לשון הרע אולם הלכה זו אושרה מאוחר יותר גם בנוגע להפרת זכות בקניין רוחני. בעקבות פרשת רמי מור, צוין בתזכיר, "בקשות רבות לחשיפת פרטי גולש אנונימי נדחות וניזוקים רבים נותרים כשידיהם כבולות ואין ביכולתם להגיש תביעה כנגד מפרים אשר עוולו כלפיהם, או הפרו זכות מזכויות הקניין הרוחני שלהם, באופן אנונימי, ברשת האינטרנט".

לכן, נכתב, "מוצע לקבוע במפורש את ההסדר שיאפשר לאדם שסבור כי נפגע מעוולה בנזיקין או מהפרת זכות מזכויות הקניין הרוחני שלו, לפנות לבית משפט בבקשה שיורה לספק שירות למסור לו פרטי מידע של מי שהשתמש בשירותיו (מנוי), המצויים ברשותו. זאת, כחריג לכלל המוצע שלפיו ספק שירות לא ימסור פרטי מידע של מנוי או מידע שיש בו כדי לזהותו, אלא אם כן המנוי נתן לכך את הסכמתו, או לפי חוק או צו של בית משפט".

"החוק מאזן בין האינטרסים השונים"

בראיון לאנשים ומחשבים אמר ד"ר נמרוד קוזלובסקי, מומחה למשפט ולטכנולוגיה, "המצב כיום הוא שמי שמגלה שנעשתה עוולה כלפיו ברשת, לא יודע לזהות מי ביצע אותה. בתי המשפט היו חלוקים בדיעה מה המבחן ומהם המדדים ומתי ניתן להסיר את האנונימיות".

המצב בארה"ב שונה, אמר ד"ר קוזלובסקי, "שם, בעקבות הלכה המכונה 'ג'ון דו' (אלמוני פלמוני), בית המשפט מתיר לחשוף את זהות המעוול. בארץ אין הליך שכזה. בית המשפט העליון קבע בפרשת רמי מור כי בהעדר הליך שכזה, על הכנסת לייצר אותו, ולא הוא – בית המשפט העליון – זה שיקבע את האיזון המתאים בין הזכויות השונות – מחד האנונימיות והזכות לפרטיות, למול זכות מי שנפגע מזה שפרסמו עליו דברים ברשת או שגנבו את הקניין הרוחני שלו".

תזכיר החוק, אמר ד"ר קוזלובסקי, "מהווה איזון ראוי בשל העובדה כי מצד אחד הוא מאפשר הליך חוקי לחשוף את זהות המעוול ולא מאפשר לו להיות בחסות האנונימיות כשאין הדבר ראוי; אבל מצד שני הוא מייצר מנגנון לטובת מי שרוצה להמשיך להיות אנונימי ומאפשר לו להימנע מחשיפת זהות. כך בית המשפט יהפוך להיות המקום בו יידונו זכויות חוקתיות מתנגשות יידונו, תימנע עוולה ברשת ומנגד תישמר האנונימיות כשצריך. כך תוגן ותחוזק האנונימיות במשפט, ורשת האינטרנט לא תשמש כעיר מקלט בלא יכולת לאתר מעוולים".