"אני תעשיין גאה"

שיחה עם בני לנדא, מייסד חברת הדפוס הדיגיטלי אינדיגו (Indigo) ומממציאי התחום, מחזירה לפרופורציות המתאימות את האופן בו יש להביט על החברה הישראלית. הוא אמנם אינו היחיד שמאוכזב ממה שקורה כאן, אבל כששומעים את סיפור חייו, דבריו מקבלים משמעות אחרת לגמרי.

המדובר ביהודי בן 64, יליד קנדה, שבתחילת שנות ה-30 לחייו, בשנת 1977, החליט לעלות לישראל על מנת להגשים חלום: הפיכתה של המדינה למקום שבו המציאו ופיתחו שיטת הדפסה מיוחדת במינה. כך, לנדא הקים את חברת אינדיגו, שהתמקמה ברחובות. היתה זו מעבדת פיתוח שלנדא השקיע בה את כל הונו, ללא תמיכה מכל סוג ומאף אחד. כבר אז ענה לנדא לתואר שמתאר אותו יותר מכל היום: יזם ישראלי.

ב-1993 יצאה לשוק מכונת הדפוס הדיגיטלית הראשונה. היא חוללה מהפכה אמיתית ברעיון ההדפסה ישירות מהמחשב, ומתן מענה לכמויות הדפסה קטנות. הרעיון שביצירת עותקים שונים לאנשים שונים בעזרת אותה המכונה, הלהיב את הדמיון של רבים בעולם. ההמשך, כמו שאומרים, כבר היסטוריה.

בשנת 2000 השקיעה חברת HP כ-100 מיליון דולרים באינדיגו, תמורת 13.5% מהמניות. שנתיים אחרי זה היא השלימה את הרכישה תמורת 830 מיליון דולרים. לנדא נפרד אז מהבעלות על אינדיגו, אבל הוא מחובר אליה עד היום בעמקי נשמתו – אבל לא רק. הסכם הרכישה כלל סעיפים חזקים ומשמעותיים שמחייבים את HP להמשיך ולהשקיע בישראל, להקים מפעלים בארץ ולוודא שהמו"פ יהיה תמיד כחול-לבן. במקביל, לנדא המשיך להיות יועצם של מנכ"לי HP לדורותיהם – קרלי פיורינה ומארק הארד ולפני כמה ימים אף פגש בליאו אפותקר, המנכ"ל החדש של HP, ונענה לפנייתו להמשיך ולייעץ לחברה.

כיאה לאיש חזון, עבר לנדא לחלום הבא שלו: הוא מנהל כיום את מעבדות לנדא ברחובות, שממוקמות לא הרחק מהמעבדות של HP, לשעבר אינדיגו. המעבדות הללו עוסקות בהמצאות בתחום האנרגיה, שלנדא לא מרחיב את הדיבור עליהן. במקביל, הוא מנהל קרן פילנתרופית שמסייעת מזה תשע שנים למאות סטודנטים מכל הארץ להגשים את חלומם להשלים תואר אקדמי ולהתקדם בחיים.

"כאשר הקמתי את אינדיגו, עשיתי זאת ממניעים ציוניים", אומר לנדא. כן, יש דבר כזה, הוא מבקש להדגיש. "במשך שנים נהגתי לומר שאני תעשיין גאה. זו הייתה תקופה שבה התעשיה פרחה פה והובילה את הכלכלה. היום אני לא בטוח שאם מישהו יגיד שהוא תעשיין, הוא יזכה להערכה". לנדא סבור, כמו רבים מחבריו התעשיינים, שעל מדינת ישראל להתעשת ולדאוג שתהיינה פה תשתיות לתעשיית היי-טק יצרנית ואמיתית – שתפרנס לא רק את עובדי המפעל, אלא גם עשרות משפחות אחרות.

גם לנדא צופה בדאגה בתרבות האקזיטים שהחלה כאן בתחילת שנות ה-2000, כאשר ישראלים רבים הקימו חברות רק כדי למכור אותן למרבה במחיר. הוא מודע היטב לעובדה שבמותחו ביקורת על האקזיטים, מיד יאמרו לו, "אבל גם היית בסרט הזה". יש לו תשובה מוכנה ואפילו די משכנעת: "זה ממש לא אותו הדבר. כשאני הקמתי את אינדיגו, לא חלמתי למכור. לא ידעתי בכלל מה זה אקזיט. כל ההשקעה היתה מכספי. שלב המכירה הגיע אחרי שאינדיגו כבר היתה עובדה בשוק. מכרתי אותה, כי רציתי שהיא תמשיך להצליח. נכון, חלמתי להיות HP – אבל אתה חייב להיות גם ריאלי. הבנתי שבעזרת ענק כמו HP, החברה תוכל להתרומם. בדיעבד, צדקתי. אינדיגו מהווה את אחד הזרועות הרווחיים ביותר של HP – והכל בישראל", אומר לנדא.

"אנחנו המעבדה של העולם"

למרות האופטימיות שמנסה לנדא לשדר, קשה שלא לחוש במעט האכזבה והתסכול שקיימים בו בראותו לאן המדינה צועדת. צחוק הגורל הוא שהפעם הראשונה שבה הבין שהוא כנראה לא ממש מכיר את המציאות הישראלית – למרות שהוא חי פה מאז 1977 – היתה כאשר החלו הדיונים עם מנכ"לית HP לשעבר, קרלי פיורינה, על הגדלת האחזקות באינדיגו. "הייתי צריך להכין מצגת, ולצורך כך התחלתי ללמוד את המשק הישראלי. עד אז הייתי עסוק בדברים שלי ולא הייתי חשוף לממצאים שהמחקר העלה. רציתי לספר לפיורינה עד כמה אנחנו מתקדמים ועד כמה ישראל היא גן עדן כלכלי – אבל הנתונים פשוט היו הפוכים", נזכר לנדא. "קיבלתי את זה כ-'בום בפרצוף'. זה היה למעשה רגע השבר שבו שהבנתי שישראל אינה מדינה תחרותית. הגלובליזציה שמניעה את כלכלת העולם פוסחת מעלינו. אנחנו לא אור לגויים בתחום ההיי-טק – הפכנו להיות במקרה הטוב המעבדה של העולם. חברות מקימות פה מרכזי פיתוח, שמעסיקים מספר מוגבל של אנשים, וכך לא נוצרת פה תעשיה של ממש – וזה מדאיג מאוד".

את הממצאים שאסף לקראת המצגת לפיורינה, ריכז לנדא ב-2007 בספר שיצא לאור על ידי המרכז למחקרי ביטחון לאומי. למרות שהספר פורסם לפני שלוש שנים, אומר לנדא, המציאות רק הלכה והפכה לגרועה יותר. הפתרונות שהוא מציע מוכרים וידועים. כך, אומר אומר, "ישראל צריכה להציע מס שלילי לחברות שיבואו לבנות פה תעשיה. המדינה לא תפסיד כך כלום, אלא רק תרוויח. הבעיה היא שאין עם מי לדבר".

בספרו מביא לנדא נתונים והוכחות שישראל דומה מצד אחד לדנמרק – עם הון אנושי ורמת חיים גבוהה, אבל מצד שני דומה מאוד גם יותר לאל סאלוודור: מדינה מעוטת השקעות ומרובת ילדים, אבל אלו שמביאים את הילדים הרבים לא משתתפים בכוח העבודה.

ב-4 בינואר יופיע בני לנדא במליאה המרכזית של כנס איגוד תעשיות האלקטרוניקה והתוכנה, ויציג את סיפור חייו. לא, הוא לא יקטר על ההיי-טק ולא על המדינה. הוא עדיין רוצה לשמר את תדמית של התעשיין הציוני הגאה – חלק מזן הולך ונעלם של חולמים.