המנמ"ר כחדשן

פורום המנמ"רים והמנכ"לים של אנשים ומחשבים, C3, הקדיש היום (ה') את המפגש שלו לנושא החדשנות הטכנולוגית בעידן המידע. המפגש, בהשתתפות שיא של כ-70 מנמ"רים, יועצים ונציגי חברות ספקיות, התנהל באווירה ערנית ביותר. ניכר היה, כי למרות שאבי עסיס – מנחה המפגש ויו"ר ועדת התכנים של הפורום, הקדים ואמר שלפעמים יש תחושה שהמילה חדשנות כבר הפכה להיות שחוקה – שררה הסכמה בקרב כל המשתתפים והדוברים, כי היום יותר מתמיד ערך החדשנות הפך לקריטי במיוחד.

שלושת הדוברים בכנס – עסיס, רז הייפרמן מביטוח ישיר ואבי שלום מגרטנר (Gartner), ניסו לנתח את המושג הזה ברזולוציות קצת יותר מעשיות, כדי להוכיח שכל הדיבורים על תפקידו של המנמ"ר והצורך שיהיה חלק מההנהלה – הם מציאות בשטח.

הייפרמן ושלום הציגו מודלים של חברות ענק שהצליחו לשרוד בשווקים תחרותיים בעזרת הטכנולוגיה. כך, למשל, הוזכרה מאסטר קארד וכרטיס הזהב שלה, שאינו זמין לכל אחד, אלא רק למי שהחברה בוחרת בו. הייפרמן דיבר גם על יצרנית הצמיגים Good Year, שהפכה בתוך כמה שנים לחברה שמנהלת את חיי הצמיגים של אלפי ציי רכב בחברות ענק. דוגמה נוספת היא חברת נטפליקס (Netflix), שכל עיסוקה הוא השכרת סרטי DVD – שוק שנשלט במשך שנים על ידי בלוקבסטר (Blockbuster), אבל בעקבות השקעה אדירה בטכנולוגיה, ביצוע תהליכים עסקיים וחשיבה שיווקית נכונה – היא גנבה את השוק ונחשבת כיום למספר אחת בעולם. יש כמובן דוגמאות נוספות מכל מגזר, למרות שהמגזרים הפיננסי והבנקאי בולטים במיוחד בחדשנות טכנולוגית.

אבל השאלה המרכזית שהעסיקה את המשתתפים במפגש היא האם באמת המנמ"ר הוא זה שמוביל את התהליכים בארגון, או שהוא נותר גורם מגיב – שתפקידו לספק את הפתרונות והכלים לפי דרישות ההנהלה. בנושא זה נתגלעו פערים גדולים בין המציאות כיום לבין הצפי לשנים הקרובות. כולם הרי מכירים את המודל שהציג אבי שלום, לפיו במרבית הארגונים, רוב תקציב ה-IT השוטף מופנה לתחזוקה. המאבק התמידי הוא להגדיל את הנתח המיועד לחדשנות ולפיתוח.

המציאות האכזרית דוחקת לטפל תמיד בדחוף ולזנוח את החשוב, אבל החשוב – שהוא לצורך העניין החדשנות – הופך בסופו של דבר לדחוף. כך, ברוב הנהלות הארגונים מבינים כבר שהסלוגן "אם אתה לא מחדש – אתה מת", הפך כבר מזמן למציאות אמיתית. החידוש הוא שלדעת כל המרצים, המנמ"ר חייב להיות היוזם. הוא לא מחליף את מנהל השיווק או את אנשי המקצוע, אבל מחובתו לשים על שולחנם את כל החידושים שנולדים כל שני וחמישי, שכן כפי שהייפרמן אמר, קצב התפתחות החידושים הטכנולוגיים הוא גדול פי כמה מהכמות שכל ארגון יכול לקלוט. לכן, תפקידו של המנמ"ר הוא לברור את הטכנולוגיות, למפות את סדר החשיבות שלהן ולבוא להנהלה עם תוכניות מפורטות.

בעבר נהגו לומר שמנמ"רים חוששים מטכנולוגיה. עסיס הביא דוגמאות מההיסטוריה – החל מהחדרת המחשבים האישיים במקום מיינפריים ועוד חדירת האינטרנט, שהרתיע את המנמ"רים. כמובן שההיסטוריה מוכיחה שאם עדיין יש מנמ"רים כאלו, הם יכולים לעכב את כניסת הטכנולוגיה – אבל בטח שלא לעצור אותה. כך, נראה, פועלים מנמ"רים רבים לגבי שני טרנדים שקורים כיום: טרנד הרשתות החברתיות – שברור לכולם כי הוא הדבר הבא, וטרנד הענן – שלא עובר ביום בלי שיוזכר בקהילה הטכנולוגית הבינלאומית.

בהקשר של הרשתות החברתיות, המנמ"רים חייבים לקחת את ההובלה. אם יוצאים מתוך הנחה שהרשתות החברתיות כבר כבשו את העולם, מוטב שהמנמ"ר ינהל את המהלך ולא יגרר אחריו. כנ"ל לגבי הענן. הארגונים הגדולים עדיין לא שם. הסיבות מגוונות ולא תמיד רלבנטיות. אבי שלום ואבי עסיס אמרו שזה טבעי: המנמ"ר רוצה את הדטה-בייס שלו לידו, ואת השרתים הקריטיים במרחק נגיעה. לא מתאים לו לדעת שהם יושבים אי-שם בקצה השני של העולם. אבל המנמ"רים יצטרכו להתגבר על המחסום הפסיכולוגי הזה, שכן ההנהלות יאלצו אותם לעשות זאת.

השורה התחתונה: החדשנות עלתה כיתה והפכה לסם החיים של הארגונים. אולם כיום, בניגוד לעבר, משימת הובלת הארגון לכיוונים חדשים מוטלת על המנמ"ר – ותפקידו הוא להראות להנהלה מה חדש בתחום שבו פועל הארגון – ולהוביל לשינוי. אסור לוותר. מנמ"רים שיישארו טכנולוגים בלבד או יגלו התנגדות לחידושים – יצטרכו לחפש מקצוע אחר.