המלך מת – יחי המלך החדש

פרשת פיטוריו של מארק הארד מסרבת לרדת מהכותרות. אולי זה בגלל חום יולי-אוגוסט – שנחשב לתקופה "מתה", ואולי בגלל הצבעוניות שבסיפור. המדובר במנכ"ל מצליח שמסתבך עם אישה יפה, שחקנית מקצוענית וכספים שעד כה לא ברור בגין מה שולמו. מה שהופך את הסיפור הזה לעוד יותר מעניין, הוא העובדה שהתרחש בענף ה-IT, שמרבית החברות בו נתפסות כשמרניות יחסית – לא סקסיות בעליל, וכך גם חלק גדול ממנהליהן.

מועצת המנהלים של HP פעלה במהירות, כיאה לחברה אמריקנית. היא ניהלה חקירה, הסיקה מסקנות והגיעה להסכם פרישה עתיר מיליונים עם הארד. ההחלטה הזו זוכה לגל של תגובות שלא פוסק מאז התפוצצה הפרשה בסוף השבוע האחרון. כל הבלוגרים הטכנולוגיים הרגישו חובה להגיב, להציע הצעות – וכמובן לפרסם את בורסת שמות המועמדים להחלפת הארד.

מנהל אחד שלא היה מרוצה מהחלטת HP ואף יצא להגנת חברו, היה לא אחר מאשר לארי אליסון – מנכ"ל ומייסד אורקל (Oracle). תגובתו הייתה חריפה, כיאה לפה הגדול של האיש ססגוני זה. הוא כילה את זעמו בהנהלת HP והשווה את הפיטורים של הארד לעזיבתו של סטיב ג'ובס את אפל (Apple) לפני כמה שנים – צעד שגוי בדיעבד, שהכניס את החברה לקשיים.

אליסון נימק את ההתקפה החזיתית על HP בכך שהחקירה העלתה שלא היתה הטרדה מינית, ולכן היה על החברה להימנע מפיטורים. אליסון התעלם מהחלק השני של הפרשה, והוא סוגיית הכספים שקיבלה הגברת היפה שהתלוננה נגד הארד. אבל גם ללא החלק הזה, תפיסתו של אליסון מוטעית, אך אופיינית לאנשים ברמתו – מנכ"לים בכירים שיושבים במרומי האולימפוס ומשוכנעים שבלעדיהם העולם יקרוס. הגישה הזו כבר מזמן עברה מהעולם. איש לא מזלזל במשקלו המכריע של מנכ"ל בניווט החברה, אבל הוא לעולם לא לבד. המנכ"ל הוא לא זה שאחראי בפועל על ההצלחות, ובמקרה הטוב הוא ראשון בין שווים השותפים להצלחה. מכאן ועד לתחזיות שפיטורי הארד יביאו לריסוק HP – הדרך עדיין רחוקה.

היום (ד') היה פיתול נוסף בעלילה, כאשר הוזכר שמו ג'ו טוצ'י – יו"ר ומנכ"ל EMC, כמועמד אפשרי להחלפתו של הארד. טוצ'י נחשב למי שהצליח לעשות מהפכה אמיתית בחברת האחסון הגדולה בעולם, והפך אותה לחברה גלובלית ומגוונת. הוא ידוע כמנכ"ל דינמי ויצירתי, שמחפש כל הזמן להתבדל בתחרות מול החברות הגדולות שמשחקות במגרש שלו. התכונות הללו והעובדה שהוא כבר הודיע שב-2012 יסיים את תפקידו, הובילו אנליסטים להכתיר את טוצ'י בן ה-62 כמועמד המתאים ביותר להחליף את הארד.

רבים יאמרו ש-HP זקוקה למנכ"ל דינמי כמו טוצ'י – כזה שלא יקפא על השמרים ויקדיש משאבים רבים להתייעלות, חיסכון ושמירה על משאבים. המדיניות של הארד בחמש שנים האחרונות היתה טובה לזמנה. היא באה על חשבון קיפאון והימנעות מכניסה לתחומים חדשים, מיצוב קבוע של חברת תשתיות וברזלים, לצד תדמית של חברת מדפסות הגדולה ביותר בעולם. אנליסטים אמרו בין היתר, כי המנכ"ל הבא של HP – בין אם זה יהיה טוצ'י או לא – יצטרך לחזק את תחום התוכנה ב-HP. הארד החל בזה, בכך שביצע את המהלך הדרמטי של רכישת מרקורי (Mercury), והזניק בכך את עסקי התוכנה של HP עשרות צעדים קדימה. אבל זה לא מספיק.

HP סגרה את תיק הארד וכעת היא מסתכלת קדימה – מחפשת את המנכ"ל שינער אותה, ויכניס את הפעילות הרחבה שלה להילוך גבוה. הרי כולם כבר יודעים שהעולם הולך ונעשה דינמי יותר וכי בעוד פחות מעשור, ענקיות כמו HP שלא תדענה לעלות בזמן על מסלול המרוצים המטורף, הזה עלולות להישאר מאחור.

השורה התחתונה: לארי אליסון שגה כאשר התפרץ בביקורת קשה על הנהלת HP. הוא גם הסתכן בלשדר מסר לעובדיו, לפיו הטרדה מינית היא לא בהכרח מעשה חמור שמצדיק פיטורים. מעבר לכך, הוא שוגה בכך שהעולם בנוי על אנשים שאין להם תחליף. ג'ו טוצ'י, אם אכן ייכנס לנעליו של הארד, יהווה הוכחה נוספת למשפט האלמותי הזה.

המלך מת – יחי המלך החדש.