בינה מלאכותית: בשירות הפדגוגיה והאקדמיה או הסוף של בתי הספר?

לא נראה שיש לנו סיבה לחשוש מבינה מלאכותית. ChatGPT-3 בסך הכל לא שונה בהרבה מגוגל על ספידים בתצורת צ'אט. נראה שהוא בסופו של דבר עוד כלי עבודה מייעל, כפי שרכבת, קורקינט ומסוק הם כלים שגרמו לנו להגיע מהר יותר למקומות.

גם שם היו חששות ושאלות לגבי הוגנות ושוויון, עצלנות וניוון האדם, וצורך אדיר בבניית תשתיות מחדש כמו כבישים, תחנות דלק, מוסכים ופנצ'ריות. ואצלנו? בחינוך אולי כבר לא ניתן ציונים על איכות עבודה כתובה, אלא נעבור לתת משוב בדיאלוג עם התלמידים. המשוב יתייחס למשל למקוריות המחשבה בעבודה וכיצד התלמיד.ה הכווינו את המכונה לכתוב אותה (כפי שמכווינים מטוס עם 350 נוסעים בשמי האוקיינוס האטלנטי), או כיצד תקשר התלמיד עם חבריו לכיתה בזמן דיון.

מתחילה לחלחל ההבנה שהדרך הטובה ביותר להתמודד עם התקדמות הטכנולוגיה היא לא להתנגד לה, לא להוציא את הטלפונים מהכיתות ולא לפחד מהעתקות והמצאה של עבודות, אלא לחבק את הטלפונים, להיעזר בהם ובטכנולוגיות המתקדמות בשביל למנף את גישת הטכנולוגיה בשירות הפדגוגיה

אבל קבלו את הדבר המפחיד ביותר – יש מצב שלא יצטרכו יותר בתי ספר, כפי שלא צריך יותר כרכרות וסוסים לתחבורה? יש מצב שלא יצטרכו יותר נהגי מוניות בגלל הרכבים האוטונומיים? יש מצב שלא יצטרכו יותר פסי האטה בכבישים כי הרכב יאט בכל זאת מעצמו?

אין סיבה לחשוש לגבי פרנסתנו וחיינו. אנחנו ממציאים עצמנו מחדש, כפי שעשינו מאז היותנו קוף. כנראה שיצטרכו עדיין אנשים לפרק את פסי ההאטה מהכבישים, או לתכנת את המכונות שיעשו את זה.

יודע לכתוב כל סוג תוכן, במקום האדם. ChatGTP של OpenAI. צילום: עיבוד ממוחשב כאילוסטרציה. מקור: BigStock

כשה-AI יודע לכתוב כל סוג תוכן, במקום האדם

החודש רץ לו באז-וורד של מקצוע חדש בעשרות קבוצות הווטסאפ של המאמצים המוקדמים – "הלוחש לבינה (המלאכותית)". ולילדינו? כנראה יצטרכו אנשי חינוך או מוסדות חינוך חדשים, שכונתיים, שמתרכזים באינטרקציות אנושיות ופחות במרתוני ידע. כנראה שבקרוב נבין שבינה מלאכותית, כמו כל תוכנה, היא צעד אחד קדימה באוטומציה שמחזקת כלים לתפקוד האדם, ובמקרה המשמח של אנשי החינוך – טכנולוגיה בשירות הפדגוגיה, בינה מלאכותית בשירות הלומד.

בשונה מהמורה, למכונה ולכלי הבינה המלאכותית אין אינסטינקטים, היא יודעת אך ורק מה שאמרו לה והגדירו לה כמטרה ללמוד, או מה שהיא מבינה ומזהה כמטרה ראויה, מתוך כל המידע שהוזן לתוכה. ופה טמונה הסכנה – מידע שגוי או קריאה לא מוסרית של המכונה של 'מהי מטרה ראויה'.

כיום כבר מתבצעים באקדמיה מספר ניסויי שטח לאימוץ טכנולוגיות AI בכיתה. במסלול לימודי הוראת אנגלית, סטודנטים מנהלים דיאלוג עם מכונה, אשר מתאימה את רמת השיחה מחדש לפי רמת הלומד. במרכז לחדשנות בחינוך במכללת בית ברל אנו בוחנים שיתוף פעולה עם חברות בינה מלאכותית, ובין היתר הסטארטאפ הישראלי Leminda AI, אשר מתקצר מאמרים אקדמיים בלחיצת כפתור, מוציא מהם תובנות גם אם הם סרוקים ולא נגישים, והופך אותן לפודקסטים קצרים שסטודנטים ואקדמאים יוכלו לשמוע בזמן הנסיעה ברכב.

בעולמות של טקסט לתמונה (TTI – ר"ת Text to image) סטודנטיות לגיל הרך והמסלול לאנגלית כבר "לחשו לבינה" של DALL·E 2 סיטואציות מורכבות בחייהן, והצליחו ליצור חוברות ואיורים שדרכן יכלו לחזק את המסרים החינוכיים שרצו להעביר לתלמידים.

מתחילה לחלחל ההבנה שהדרך הטובה ביותר להתמודד עם התקדמות הטכנולוגיה היא לא להתנגד לה, לא להוציא את הטלפונים מהכיתות ולא לפחד מהעתקות והמצאה של עבודות, אלא לחבק את הטלפונים, להיעזר בהם ובטכנולוגיות המתקדמות בשביל למנף את גישת הטכנולוגיה בשירות הפדגוגיה.

כן, יש סכנות ליצירת חוסר הוגנות, רמאויות וחוסר שוויון, וזאת בהנחה שאנחנו נמשיך להעריך אנשים לפי כמות המידע שהם מסוגלים לצרוך ולפלוט על מסמכים. אולי הגיע הזמן שנעבור להערכה של יכולות דיאלוגיות.

טקסט זה לא נכתב בידי בינה מלאכותית, האמנם?

הכותב הוא יזם EdTech ומומחה בינה מלאכותית בלמידה וכן מייסד לודוס, עתיד פלוס והמרכז לחדשנות בחינוך במכללה האקדמית בית ברל