ממשלה חדשה – אתגרים ישנים לקידום אומת הסטארט-אפ

השבוע אירעו שני אירועים שיש קשר ביניהם: האחד הוא הבחירות, והשני הוא ועידת הפסגה המרכזית והגדולה של ענף ה-IT, שנערכה יומיים קודם לכן, בהפקת אנשים ומחשבים. הוועידה עסקה באתגרים שעומדים במרכז סדר היום של הענף שמוביל את הכלכלה הישראלית. למרבה הצער, האתגרים האלה לא עלו במערכת הבחירות. בנוסף, נערך בה מדגם בחירות, עם תוצאות שונות לחלוטין מההצבעה של אזרחי המדינה בקלפיות.

בתוך כמה שבועות ככל הנראה תיכון ממשלה חדשה בישראל, בראשותו של אדם חדש-ישן בתפקיד – בנימין נתניהו. בכל הנוגע להיי-טק, הממשלה החדשה לא תצטרך הליכי חפיפה ארוכים מדי עם זו היוצאת, משום שהאתגרים שיעמדו בפניה בנושא זה עומדים על סדר היום כבר יותר מעשור. חלקם קיבלו האצה על ידי הממשלה הנוכחית ואחרים לא טופלו על ידה, כמו שהם לא טופלו על ידי ממשלות נתניהו הקודמות.

צריך להקים משרד ממשלתי להיי-טק

על כל אחד מהשרים שייכנסו למשרדים שנוגעים לענף ההיי-טק תוטל אחריות לתכנון, השקעה ויישום של טכנולוגיה וחדשנות. כדאי להם ללמוד ממה שקרה בממשלה היוצאת וליישם כמה דברים שהיא עשתה: הדבר הראשון הוא צירוף החדשנות ורשות החדשנות לתחומי האחריות ולשם של משרד המדע והטכנולוגיה. רשות החדשנות היא הזרוע הממשלתית שתפקידה לעודד יזמות, לסייע לסטארט-אפים, לעזור לתעשיית ההיי-טק בהכשרת כוח אדם ולשפר את גיוון העובדים בה.

המבנה החדש של המשרד הוא צעד קדימה, והוא צריך להוביל למילויו של צורך שאנחנו, באנשים ומחשבים, חוזרים עליו לאחר כל בחירות ולפני כינונה של כל ממשלה: מינוי שר לנושא ההיי-טק, כפי שקיים בכמה מדינות באירופה. השר הזה ירכז את כל הסמכויות והפעילות של המשרדים שיש להם נגיעה להיי-טק: השקעות, צמצום ביורוקרטיה ועוד.

פעולה נוספת שהממשלה היוצאת עשתה היא הקמת ועדה לבדיקת אתגרי ההון האנושי, בראשותו של דדי פרלמוטר, מבכירי ההיי-טק הישראלי ולשעבר סגן נשיא באינטל העולמית. הוועדה סיימה לכתוב את המלצותיה ועיקריהן הוצגו בוועידה השבוע על ידי פרלמוטר. הן יונחו על שלחן הממשלה החדשה ויהיה עליה לממש אותן, בתקווה שלא תנהג כדרך כל ממשלה ותקים עוד ועדה.

עוד אתגר שהממשלה החדשה תירש מזו הנוכחית הוא המעבר לענן של התקשוב הממשלתי, בעקבות מכרז נימבוס. זהו אחד מפרויקטי המחשוב והתשתיות הגדולים ביותר שנעשו בישראל בעשורים האחרונים. מי שאחראית על כך היא רשות התקשוב הממשלתי, שבמסגרת ההסכמים הקואליציוניים הוכפפה למשרד הכלכלה, תחת מערך הדיגיטל הלאומי החדש שהוקם. הציפייה בענף ההיי-טק היא שהמערך, שבראשו עומדת שירה לב עמי, לא ייפול קורבן להסכמים הקואליציוניים של הממשלה שתוקם. מהלכים דומים כבר קרו בקואליציות קודמות.

ככל שהממשלה שתוקם תקדם סדר יום לאומי שיכלול הרבה חדשנות, דיגיטל, היי-טק ומצוינות, כך זה יסייע לה לטפל טוב יותר בשלל האתגרים של החברה הישראלית – אלה של ההיי-טק ואלה האחרים. אתגרים שאמורים להיות מעל לכל מחלוקת פוליטית

ככלל, ממשלות ישראל לאורך השנים מתייחסות להיי-טק ולחדשנות לא ברצינות הראויה. כמעט בכל הקמת ממשלה, משרד המדע והטכנולוגיה הוא המשרד האחרון שכל שר.ה רוצה בו, בגלל מיעוט התקציבים שבו. את התקציבים האלה יש להגדיל, כמו גם את תקציב משרד הכלכלה, בין היתר כדי להתמודד עם בעיית המחסור בהון אנושי בהיי-טק. זה בא לידי ביטוי גם בממשלה עצמה: בתקופה האחרונה יש גל של פרישות של מנמ"רים ותיקים ומנוסים במגזר הממשלתי לטובת הסקטור הפרטי, והמשרדים מתקשים לגייס במקומם אנשים איכותיים. זאת תוצאה לא רק של המחסור הכללי בעובדים ומנהלים בהיי-טק, אלא גם של השכר הנמוך שמשרדי הממשלה מציעים לבעלי התפקידים הטכנולוגיים הבכירים. יש להוסיף לכך את העובדה שלוקח זמן רב עד שמנהל.ת טכנולוגי.ת מגויס.ת לעבודה במשרדים הממשלתיים, בגלל הצורך במכרזים, שאורכים זמן רב.

ההיי-טק והחברה הישראלית

במאמר מערכת שיניב הלפרין פרסם כאן אתמול נטען כי להיי-טק יש אחריות חברתית ולאור תוצאות הבחירות, נשאלת השאלה האם הוא מנותק מהחברה הישראלית. זוהי שאלה שעולה מעת לעת בשיח הציבורי.

ראשית, יש לזכור שההיי-טק הוא קודם כל מגזר עסקי-תעשייתי, שתפקידו להרוויח, או לפחות לא להפסיד ולא לסבסד מגזרים וציבורים אחרים. ההצלחה של ההיי-טק הישראלי בעולם היא התרומה הישירה שלו לכלכלה החזקה שיש לנו כעת, עם עודפי תקציבים גדולים ומשק שחזר באופן מלא לתפקוד לאחר הקורונה. ההיי-טק נשען על תשתיות שהמדינה צריכה לספק לו כדי לעבוד – הן ברמה הפיזית והן ברמת ההון האנושי. בהקשר הזה, כדי לממש ציפייה כמו הגדלת המגוון האנושי שמועסק בהיי-טק, המדינה צריכה לספק משאבים להגדלת כיתות הלימוד באוניברסיטאות ועוד לפני כן, להגדלת מספר בתי הספר שבהם לומדים את תחום המחשוב, במיוחד בפריפריה. תעשיית ההיי-טק לא יכולה ולא צריכה להחליף את התפקידים הבסיסיים של הממשלה, כחלק מהמחויבות שלה לאזרחי המדינה.

בשנים האחרונות, ובפרט בשנה האחרונה, יש הידברות הדוקה יותר בין הממשלה לתעשייה. הממשלה החדשה תיטיב לעשות אם תמשיך את התהליך הזה. גם השרים והמנכ"לים החדשים ישמעו את מנהלי ההיי-טק, שיחזרו ויטענו: אנחנו לא דורשים דבר עבורנו, אנחנו מסודרים. אנחנו דואגים למדינה, לעתיד ילדינו ונכדינו.

לסיכום, ככל שהממשלה שתקום תקדם סדר יום לאומי שיכלול הרבה חדשנות, דיגיטל, היי-טק ומצוינות, כך זה יסייע לה לטפל טוב יותר בשלל האתגרים של החברה הישראלית – אלה של ההיי-טק ואלה האחרים. אתגרים שאמורים להיות מעל לכל מחלוקת פוליטית.