איזנקוט, נא לוודא שהפריימריז יהיו ממוחשבים

הרמטכ"ל לשעבר, רא"ל (מיל') גדי איזנקוט, שהצטרף אתמול (א') לזירה הפוליטית כשלישי ברשימת המחנה הממלכתי, קיבל הבטחה מהיו"ר שלה, חברו לנשק בני גנץ – גם הוא רמטכ"ל לשעבר, להיערך לקיום פריימריז במפלגה. עד כה לא התקיימו פריימריז באף אחת משתי המפלגות שהתאחדו למחנה הממלכתי: לא בכחול לבן של גנץ ולא בתקווה חדשה של גדעון סער.

מדובר בחידוש מעניין, ונצרך במדינה דמוקרטית. אלא שחשוב לקרוא לאנשי המחנה הממלכתי לעשות את הפריימריז שלהם בשיטה דיגיטלית וממוחשבת, וחשוב לקרוא לאיזנקוט, שהצטרף למפלגה אחרי מסע חיזורים נמרץ, להקפיד ולוודא שזה אמנם מה שיקרה.

אנשי המחנה הממלכתי יכולים ללמוד משתי מפלגות, שהן שותפות למחנה שלהם – מפלגת העבודה, שערכה פריימריז ממוחשבים בשבוע שעבר, ומרצ, שתעשה זאת בשבוע הבא. לכל אחת מהן יש עשרות אלפי מתפקדים. הם יכולים ללמוד גם מהניסיון של ההסתדרות: בחודש מרץ האחרון נערכו הבחירות לארגון העובדים, ו-600 אלף בוחרים הצביעו באופן דיגיטלי. גם שם, עם כמות הבוחרים הגדולה, הכול עבר בשלום. הטכנולוגיה, התשתיות ומערכות המידע מספקות יציבות ואמינות כדי לאפשר תהליכי בחירות ממוחשבות.

הדוגמה הרעה של הליכוד

לעומת מפלגת העבודה ומרצ, הצורך בפריימריז ממוחשבים מתחדד לאור מה שקרה בשבוע שעבר בליכוד: המפלגה הגדולה ביותר קיימה את הבחירות שלה בשיטה הישנה, הידנית, עם הפתקים והמעטפות. זה הביא לכך שהתוצאות פורסמו בשעות הצהרים של יום המחרת, ולא שעה קלה אחרי סגירת ההצבעה.

מי צריך בחירות ממוחשבות? מדינת ישראל. ראש הממשלה לשעבר ויו"ר הליכוד, בנימין נתניהו. צילום: BigStock

יו"ר הליכוד, ראש הממשלה לשעבר, בנימין נתניהו, אמר בערך כך: מי צריך בחירות ממוחשבות? הניירות והפתקים מבטיחים שלא יהיו זיופים והם חגיגה לדמוקרטיה. אז אמר. היום (ב') דווח באמצעי התקשורת כי אחד המועמדים לפריימריז של הליכוד כבר הגיש עתירה למוסדות המפלגה בטענה לאי סדרים באחת הקלפיות, שנבעו מכך שכמה עשרות טפסים לא הוקלדו למחשב. אם הפריימריז היו ממוחשבים, לא היה צורך להקליד את הטפסים האלה, שכן הבוחרים היו מסמנים בעצמם את הצבעותיהם במחשב. לא תהיה זו הפתעה אם הוא לא יהיה היחיד שיגיש עתירות – הן מגיעות בכמויות אחרי כל מערכת בחירות שמתבססת על השיטה המיושנת. המעשים שבגינם מוגשות העתירות האלה לא בהכרח נובעים מרצון להטות את הבחירות, אלא, כמו במקרה זה, מטעויות אנוש בהקלדה רציפה למחשב של אלפי טפסים, בשעת לילה מאוחרת, אחרי יום מתיש של הצבעות.

נכון שדרישה מפוליטיקאים לאפסן את הפופוליזם היא דרישה לא ריאלית, אבל אולי מועמד טרי כמו איזנקוט, שטרם התכסה בציניות של המערכת הפוליטית, יכול לעשות זאת ולהביא את השינוי – בהתחלה במפלגה שלו ואחר כך, הלוואי, במדינה כולה

דברים כמו מה שתואר למעלה יכולים לקרות, ואף קורים, גם בבחירות הארציות. מנכ"לית ועדת הבחירות המרכזית, אורלי עדס, מסרבת בתוקף בכלל לדון באפשרות לבצע בחירות ממוחשבות. הטענה שלה היא שאין לה מספיק זמן להתארגן, בגלל התדירות הגבוהה של מערכות הבחירות בישראל. אלא שהבחירות האחרונות נערכו לפני קרוב לשנה וחצי, וכדי להיערך לפיילוט של בחירות ממוחשבות לא צריך את תקופת הזמן הארוכה הזאת, אם נערכים אליו בצורה נכונה.

60 שנה אחרי סאלח שבתי, או: רבותיי, ההיסטוריה חוזרת

לפני 60 שנה – 58, ליתר דיוק – יצא לאקרנים סרטו של אפרים קישון, סאלח שבתי, שהיה ועודנו גם מחזמר. אחת הסצנות בסרט מציגה את תהליך הבחירות, שבו מגיע סאלח, בגילומו של חיים טופול, אל הקלפי. דומה שקישון לא תיאר לעצמו ש-60 שנה אחרי יציאת הסרט, המציאות של סלאח שבתי תהיה אותה המציאות בישראל, לפחות במובן זה. בימים אלה משחקת על הבימות הגרסה האחרונה של המחזמר סאלח שבתי, בכיכובו של איציק כהן. מי שהולך להצגה זו לא תמיד יודע אם לצחוק או לבכות – לא בגלל המשחק המצוין של כהן כסאלח, אלא כי המחזמר הישן נושן דומה יותר מדי למציאות של היום.

נדמה שאיזנקוט לא רוצה שנישאר בימי סלאח שבתי. כך גם לא חברתו למפלגה, שרת החדשנות, המדע והטכנולוגיה, אורית פרקש הכהן, שמשקיעה כדי לקדם את ישראל ולהפוך אותה למדינה מבוססת דיגיטל. משרדה ומשרדי ממשלה נוספים העבירו שירותים רבים לדיגיטל, ומעבירים נוספים. גם אם זה קורה לאט מדי ומעט מדי – זה קורה.

מדינה נמדדת בין היתר ביכולת שלה למנף את אזרחיה, להצעיד אותם אל עבר הקדמה, ובכך להקל על חייהם בממשקים עם גופים שונים, ובעיקר הממשלה. בישראל יש פער עצום בין התדמית שלה בעולם כמובילת חדשנות לבין מה שקורה בתוכה. וזה לא מקרי. הן בממשלת בנט והן בזו של נתניהו התקבלו החלטות שקשורות בקידום החדשנות והדיגיטל, כמו גם בהגברת החינוך המדעי טכנולוגי. רובן נשארו על הנייר. הדברים של ראש הממשלה לשעבר, שלפיהם מחשוב ודיגיטציה של הבחירות הם דברים מיותרים גורמים להבין שלא פלא שההחלטות לא מיושמות. הדברים האלה הם מסר שמהדהד לאזרחים ולארגונים, ולא ממריץ אותם להצטרף לקדמה. ממשלה שדואגת לאזרחיה צריכה לשאוף לקדם ולאתגר אותם, ולא לקבע את הבורות הטכנולוגית של מי מהם שהיא קיימת אצלם. יש לא מעט חברות ישראליות שפיתחו פתרונות לתהליכי בחירות, והגיעה השעה להטמיע אותם בישראל.

ההתנגדות לבחירות ממוחשבות היא פופוליסטית ונובעת מחוסר רצון להתעמת עם אתגר, וכי לא היה עדיין ראש ממשלה שהפסיד בבחירות מאחר שלא קידם חדשנות והיי-טק. נכון שדרישה מפוליטיקאים לאפסן את הפופוליזם היא דרישה לא ריאלית, אבל אולי מועמד טרי כמו איזנקוט, שטרם התכסה בציניות של המערכת הפוליטית, יכול לעשות זאת ולהביא את השינוי – בהתחלה במפלגה שלו ואחר כך, הלוואי, במדינה כולה. זאת, כדי להצעיד את מדינת ישראל למאה ה-21, גם בכל הקשור בתהליך הבחירות.