עליית מחירי הדיור, או: ההיי-טק כבובת וודו

בדו”ח השנתי של בנק ישראל, שפורסם השבוע, יש התייחסות לענף ההיי-טק ולמערכת היחסים שלו עם החברה הישראלית. אחד הממצאים המוזרים שהופיעו בדו"ח הוא שעובדי ההיי-טק תרמו לעליית מחירי הדיור, בעיקר בתל אביב. הסיבה היא הגידול בשכר עובדי ההיי-טק, כתוצאה מהזינוק בהצלחה של חברות הענף, שרובן ממוקמות בגוש דן ובאזור השרון, וחלק גדול מהן בתל אביב עצמה.

שוק הנדל"ן בישראל נמצא בנקודת רתיחה ומחירי הדיור בכל הארץ זינקו בשנים האחרונות – אגב, בתל אביב פחות מאשר ברבים מהאזורים האחרים בארץ. אלא שההיי-טק ועובדיו הם לא האשמים בכך, לפחות לא האשמים העיקריים, ונראה שהם משמשים גם כאן כבובת וודו.

דו"חות של גופים כמו בנק ישראל זוכים להרבה התייחסות בשל רמת אמינותם הגבוהה. במקרה של הנדלן ועובדי ההיי-טק, נראה שכותבי הדו"ח נתפסו לפופוליזם שמתפתח בחברה הישראלית, שעיקרו הצבעה על ההיי-טק ועובדיו כמי שאחראים לתופעות שליליות שונות במשק, לרבות עליית מחירי הדיור. לתיאוריות האלה יש ביקוש בקרב פוליטיקאים, שאוהבים לנגח את ההיי-טק, להצביע על ניכור שלו, לכאורה, מהחברה הישראלית, ובכך להסיר מעצמם אחריות לרדת לעומקם של דברים, להבין מה מקורות הפערים החברתיים ואיך ניתן לתקן אותם. במקום זה, הם מאשימים את ההיי-טק, ולא שמים את האצבע על המקומות הנכונים. במקרה של הדיור, אחד מאותם מקומות הוא הממשלה עצמה, שלא משחררת מספיק קרקעות לבנייה, מה שאומר שההיצע לא גדל בהתאם לביקוש.

עגום: הסיכוי של ילד בפריפריה להתקבל להיי-טק נמוך הרבה יותר

ההתייחסות הזו היא אחת מהבעיות שיש לענף, שאמנם יש מה לשפר בו. אולם, אפשר היה לצפות שבדו"ח חשוב כל כך של בנק ישראל תהיה התייחסות לאתגרים שאיתם מתמודד ענף ההיי-טק, כמו המחסור החמור בהון האנושי. בעוד שהדו"ח לא מתייחס למחסור כשלעצמו, אחת הסיבות לו מסתתרת בנתונים שבנק ישראל כן סיפק, שמראים את מספרם של הסטודנטים שלומדים את המקצועות המדעיים – נתון שנמצא אמנם במגמת עלייה, אבל עדיין רחוק מאוד מלספק את הביקושים לעובדים. טבלה נוספת מראה את הנתונים על מצב לימודי המדעים ביישובים על פי האשכול הסוציו-אקונומי שלהם, כאשר באופן לא מפתיע, הנתון גדול יותר ככל שהיישוב נמצא באשכול יותר מבוסס. זה נתון עגום, שמתווספים לו דבריו של שגיא בר, מנכ"ל המרכז לחינוך סייבר, שאמר בכנס לקוחות של VMware, שנערך השבוע על ידי אנשים ומחשבים, שלילד שגדל בפריפריה יש סיכוי של 25% להשתלב בהיי-טק לעומת ילד שגדל במרכז הארץ.

הגיע הזמן שמקבלי ההחלטות ברמה הלאומית יפסיקו להתייחס להיי-טק כאל מותרות או כאל ישות נפרדת, ולא יתלו בו חוליים ישנים בחברה הישראלית. השאיפה שצריכה להיות היא לא להוריד את רמת ההצטיינות של עובדי ההיי-טק, אלא להגדיל את השכר ואת הכישורים של יתר העובדים במשק, בכל המגזרים. הדבר הזה לא נמצא באחריות ענף ההיי-טק, החברות והמנהלים שלו

הנתונים האלה מראים שוב שאחת הסיבות הבולטות למחסור בכוח אדם בהיי-טק היא הכישלון המוחלט של מערכת החינוך להגדיל את מספר הלומדים במקצועות המדעיים – בתיכון ואחר כך באקדמיה. תנאיי הקבלה להיי-טק הם ברף הגבוה של ציונים ודרישות מיומנות אחרות, ואי אפשר לדרוש מהחברות בענף להוריד את רף הקבלה. מה שכן, אפשר לדרוש מהממשלה, ובעיקר ממשרד החינוך, שיסייע להביא לכך שיהיו יותר תלמידים של המקצועות המדעיים מיותר אזורים ועם ציונים יותר טובים.

ההשפעה של המחסור בכוח אדם בהיי-טק על המשק

המחסור בכוח אדם בענף ההיי-טק משפיע על כל המשק. זאת, מאחר שהצורך בהשקעות בחדשנות ובאוטומציה של תהליכים גדל מאוד בכל המגזרים במשק, בין היתר בגלל הקורונה. מומחים שעוקבים אחרי נושא ההון האנושי מתריעים שהעדר טיפול שורש מיידי, שיצמצם את המחסור בכוח אדם בהיי-טק, יביא לכך שבנקודת זמן מסוימת, ענף ההיי-טק, על תתי המגזרים שלו, לא יוכל לספק את הביקושים לאותה חדשנות. וזה כבר קורה, זה כבר מתחיל להשפיע על לא מעט ענפים, שמוכנים ליישם טרנספורמציה דיגיטלית, אבל לא מקבלים את המענה.

התופעה הבלתי מוסברת של צעירים שלא ממהרים לצאת לעבוד לאחר שהם מסיימים את הצבא ו/או את הלימודים באקדמיה מקרינה גם על ההיי-טק. אלא שייתכן שמדובר כאן בביצה ותרנגולת, משום שיש כאן מציאות מעוותת, שבה חברות מעדיפות, בצדק או שלא, את הבוגרים והמנוסים, וממעטות להעסיק ג'וניורים. לכן, ייתכן שאותם צעירים אומרים לעצמם: מה הטעם בכלל לחפש עבודה אם הסיכוי הגדול הוא שלא נתקבל?

השורה התחתונה: הגיע הזמן שמקבלי ההחלטות ברמה הלאומית יפסיקו להתייחס להיי-טק כאל מותרות או כאל ישות נפרדת, ולא יתלו בו חוליים ישנים בחברה הישראלית. השאיפה שצריכה להיות היא לא להוריד את רמת ההצטיינות של עובדי ההיי-טק, אלא להגדיל את השכר ואת הכישורים של יתר העובדים במשק, בכל המגזרים. הדבר הזה לא נמצא באחריות ענף ההיי-טק, החברות והמנהלים שלו.