האם המשבר באוקראינה יגרום לחברות טק שפועלות שם לחזור לארץ?

ענני המלחמה בשמי אוקראינה הכניסו ללחץ עשרות חברות IT והיי-טק ישראליות שפועלות שם (לצד כמה כאלה שמבקשות, מהטעמים שלהן, לשדר עסקים כרגיל). כך, למשל, בן פסטרנק, מנכ"ל קבוצת אמן, אמר השבוע בראיון לאנשים ומחשבים שאם תפרוץ מלחמה באוקראינה, ה-IT הישראלי עלול להיפגע – בגלל ריבוי החברות הישראליות בענף שפועלות שם.

אוקראינה היא יעד המהווה עבור חברות IT מהארץ חלופה להעסקת עובדים ישראליים, לפחות במידה מסוימת. ולא רק אוקראינה: הן מעדיפות להעסיק עובדים בשלל מדינות, כולל בולגריה, הודו ורוסיה, שמאיימת בימים אלה על אוקראינה. הדבר בא לידי ביטוי בדו"ח ההון האנושי של רשות החדשנות: הדו"ח, שפורסם ב-2020 (ונכון ל-2019), העלה ש-27% מכלל חברות ההיי-טק הישראליות מבצעות פעילות מיקור-חוץ בחו"ל. יותר מרבע. מדובר בגידול של 5% לעומת הסקר שנערך שנה קודם לכן. כמו כן, הוא העלה שבעוד שפעם, מרבית הפעילות של חברות היי-טק ישראליות בחו"ל הייתה של בדיקות תוכנה, הן מעסיקות יותר ויותר מפתחים.

למה כדאי להעסיק עובדים מאוכלוסיות מגוונות?

יש כמה סיבות שבגינן חברות היי-טק ישראליות לא מעטות פונות להעסקת עובדים בחו"ל, ובמרכזן השכר הנמוך יותר והמחסור במהנדסים בישראל. אבל זה סיפור שהוא נכון בחלקו: ברצותן, החברות האלה יכולות להשאיר את המשרות כאן ולהעסיק עובדים ממגזרים שיש להם תת ייצוג בענף, שהם לא ממש משולבים בו, כגון ערבים, חרדים, יוצאי אתיופיה ובמידה מסוימת גם נשים.

עוד מגזר שמנהלי החברות בענף לא ממהרים להעסיק, בלשון המעטה, הוא הג'וניורים. חלק גדול מאותם ג'וניורים הם לא בעלי ניסיון אבל כן בעלי ידע, בין אם הוא הושג בלימודים אקדמיים, בצבא או שהם למדו אותו לבדם. יש למעסיקים טיעונים חצי מוצדקים מדוע הם לא מעסיקים אותם: המעסיקים עלולים להשקיע בג'וניורים, ואלה עלולים לצבור ניסיון ודי מהר לעזוב לחברה שמציעה להם שכר גבוה יותר או תנאים טובים יותר. בהקשר זה הועלו רעיונות של סיוע למעסיקים, אבל רובן נשארו בגדר תוכניות בלבד.

בין אם תהיה בסופו של דבר מלחמה באוקראינה או לא, המצב הנוכחי צריך להיות קריאת השכמה לענף ההיי-טק ולממשלה, משתי סיבות: גם בגלל התפתחויות במדינות היעד שלהן בחו"ל – ולא רק מלחמות – וגם בגלל הכדאיות להעסיק כוח אדם מקומי ומגוון

אם נחזור למגזרים הדמוגרפיים – אחד הפוטנציאלים הלא ממומשים של ההיי-טק הישראלי הוא החברה החרדית. יש בישראל שורה של מיזמים להעסקת נשים חרדיות, כמו תלפיות של מטריקס והמיזם של מלם תים. החברות מרוויחות מכך לא מעט: הן מקבלות עובדות מוכשרות, בוגרות מוסדות שבהם הן לומדות את המקצועות הטכנולוגיים ויש להודות – שכר נמוך יותר. החסם שהיה בעבר – סביבת העבודה, שלא הייתה מותאמת לאורח החיים ולצרכים שלהן – כבר לא קיים, משום שבמקרים רבים, גם הן עובדות מרחוק. כנ"ל לגבי גברים חרדים, שרוצים להיכנס למעגל העבודה, מסיימים לימודים והכשרה מתאימים, ועדיין, קורות החיים שלהם נקברים אי שם בערמות של החברות המגייסות.

הגיוון וההכלה נחוצים – גם להיי-טק הישראלי. צילום: BigStock

סיפור יותר קשה הוא עם החברה הערבית. רבים מבני ובנות חברה זו הם בוגרי אוניברסיטה, כולל במקצועות ההיי-טק, אבל הם נתקלים בשלל חומות ומחסומים, עד כדי כך שיש בהם לא מעטים שכלל לא טורחים לשלוח קורות חיים, כי הם מבינים שהסיכוי שהם יתקבלו לעבודה בהיי-טק נמוך מאוד עד לא קיים כלל. הם לא הגיעו מ-8200, אין להם חברים בהיי-טק, בפי חלקם השפה העברית לא שגורה מספיק, אין אזורי היי-טק ביישובים שלהם ובמקרים רבים מאוד, אזורי ההיי-טק ביישובים היהודיים רחוקים ממקומות מגוריהם.

תפוח אדמה לוהט שאיש לא רוצה לקרר

רבות מחברות ההיי-טק הישראליות מעדיפות להוציא פעילות לאוקראינה, בולגריה, הודו או סין, ולא להסתכל פנימה ולראות איזה פוטנציאל לא ממומש יש להן כאן, והן יכולות להרוויח ממנו. כך נוצרת אנומליה ומתחמם תפוח אדמה לוהט, שאף אחד ממקבלי ההחלטות לא רוצה לעסוק בו ולסגור את הגז. חוסר הרצון הזה נכון במיוחד לחברות ה-IT הישראליות, שהיכולת שלהן לשלב את אותם מגזרים הרבה יותר פשוטה. השאלה היא עד כמה אותן חברות מוכנות להתאמץ, בהינתן העובדה שאין יד ממשלתית שמכוונת אותם לשם.

לסיכום, בין אם תהיה בסופו של דבר מלחמה באוקראינה או לא, המצב הנוכחי צריך להיות קריאת השכמה לענף ההיי-טק ולממשלה, משתי סיבות: גם בגלל התפתחויות במדינות היעד שלהן בחו"ל – ולא רק מלחמות, וגם בגלל הכדאיות להעסיק כוח אדם מקומי ומגוון. מחקרים מראים שמגוון בקרב העובדים משפר את שורת הרווח של הארגון. הגיע הזמן שההיי-טק יאמץ את המשפט המוכר: עניי עירך קודמים.