"גשרי כלכלת ההיי-טק" בין ישראל לאיחוד האמירויות

הסכם השלום בין ישראל לאיחוד האמירויות הערביות, שינו מהותית את קשרי ההיי-טק בין שתי המדינות. אמנם, היו קשרים כאלה עוד לפני החתימה על הסכמי אברהם – שההסכם בין ישראל לאמירויות הוא אחד מהם – לפני כשנה וחצי, אבל הם נעשו בשו-שו, מתחת לרדאר. עם חתימתם הם עלו על פני השטח ונקשרו קשרים רבים חדשים. זאת, בניגוד ליחסים הקרים יותר עם ירדן ומצרים, שפעילות ההיי-טק הישראלי בהן לא רבה.

איל השקס, יוצא אגף המודיעין של צה"ל, שעובד כיום במק'ינזי, כתב ספר על הנושא בשם גשרי הכלכלה – ההזדמנויות החדשות במזרח התיכון. השקס מציע בספר שבמקום הגישה המוכרת, שלפיה קשרים מדיניים טובים יביאו לקשרים כלכליים, ייבנו "גשרי כלכלה", כלומר: תמריצים כלכליים שיסייעו ליחסים שבין המדינות. בהקשר של ההיי-טק, מדינות ערב מתעניינות בטכנולוגיות ישראליות לתחומי המים והחקלאות, וגם בסייבר שלנו, והחברות מהארץ יכולות להרוויח מזה הרבה.

השקס שולל את הגישה שלפיה בישראל מגזימים בציפיות מהסכמי אברהם ומהתועלת שהם יכולים להביא למדינות החתומות עליהם בכלל ולכלכלה הישראלית בפרט. "הציפיות מוצדקות", הוא אומר. "הסכמי אברהם פתחו את איחוד האמירויות ובחריין, שביחד הן שווקים של מאות מיליארדי דולרים, לקשרים כלכליים עם ישראל. ואכן, מאז שהם נחתמו, הסחר של ישראל עם איחוד האמירויות צמח במהירות, והגיע להיקף של מעל מיליארד דולר ב-2021. בבירור, אפשר להגדיל את ההיקף הזה פי כמה וכמה, ובדרך ליצור עוד מנופי צמיחה עבור שתי המדינות. מעבר לכך, ההסכמים יצרו תקדים לשיתופי פעולה פומביים עם ישראל עבור מדינות ערביות אחרות, שכיום לא מקיימות עם ישראל קשרים גלויים. ככל שמערכת הקשרים הכלכליים עם איחוד האמירויות ובחריין תוביל לתוצאות, כך יגבר התמריץ עבור מדינות נוספות ליצור קשרים גלויים עם ישראל".

עטיפת הספר

באיזו מידה הסכמי אברהם שינו וישנו את היחסים בין ישראל למדינות המפרץ בתחום ההיי-טק, שהתקיימו לפני כן מתחת לרדאר?
"התשובה היא: מאוד. יהיו לכך השלכות מרחיקות לכת, וזה כבר קורה. נכון שאפשר לקיים יחסים כלכליים מתחת לפני השטח, וזו אחת מהטענות שלי בספר, אבל לקשרים כאלה יש חסרונות. הצורך מהעבר של חברות ישראליות לפעול מול מדינות המפרץ בצורה עקיפה, או מבלי שהן יהיו מזוהות כחברות ישראליות, הקשה עליהן להתחרות עם חברות בינלאומיות וחסם חלק משמעותי מענפי הכלכלה הישראלית. הסכמי אברהם הובילו לכך שחברות ישראליות מגיעות לאיחוד האמירויות כשוות, והם מאפשרים למלוא הפוטנציאל שלהן באזור לבוא לידי ביטוי".

למה אתה מתכוון ב-"השלכות מרחיקות לכת"? הלוא השוק האמירתי קטן מבחינת מספר התושבים.
"זה נכון שהוא קטן מבחינה זו, אבל יש שם הון רב – בדיוק מה שחברות צמיחה וסטארט-אפים מישראל צריכים כדי לממש את השאיפות הגלובליות שלהם. ספציפית, באיחוד האמירויות התפתחו קרנות השקעות מהגדולות בעולם, ביניהן כאלה שיש להן מאות מיליארדי דולרים זמינים להשקעה. קרן מובאדללה כבר השקיעה מאות מיליוני דולרים בישראל – הן בסטארט-אפים והן בתעשיות מבוססות כמו האנרגיה. תוך שימוש בקרנות הללו, איחוד האמירויות שואפת להיות מדינה מובילה בתחום הטכנולוגיה ומוכנה להשקיע בכך הון. החדשנות הישראלית מתאימה לשאיפה הזאת כמו כפפה ליד".

איזה ידע גורמים ישראליים יכולים לתת לאמירתים?
"למשל, בתחומי המזון והחקלאות, ובפרט בטכנולוגיות לתחומים אלה. האמירתים רוצים להיות בין המדינות המובילות בעולם גם בתחומים אלה. יש בישראל מאות חברות בכלל וסטארט-אפים בפרט שעוסקים בנושאי החקלאות והמזון – מדרכים יותר יעילות לנצל מים לגידולי חקלאות בתנאים מדבריים ועד לייצור בשר מתורבת. השילוב בין ההון והשאיפות האמירתיים והידע והחדשנות הישראליים יכול להביא לסהר הפורה של המאה ה-21, או 'סהר הסיליקון', אם תרצו".

באילו עוד תחומים, חוץ מהיי-טק, יש פוטנציאל לסחר פורח בין שתי המדינות?
"מחקרים שנעשו אחרי הסכמי אברהם מצאו שקיים פוטנציאל סחר של עשרות מיליארדי שקלים בין ישראל לאיחוד האמירויות, והדבר נכון גם בתחומים שאינם היי-טק, למשל יהלומים, מוצרי מזון, ביגוד, רכבים, מכונות וחומרי גלם. זה נכון במיוחד אם ייחתם הסכם סחר חופשי, שהמדינות כבר התחילו לקדם. מעבר לכך, איחוד האמירויות היא מרכז בינלאומי לסחר בין מזרח למערב, עם נמלים ומרכזים לוגיסטיים עצומים. הסכמי אברהם מאפשרים לישראל להתחבר למרכזים הללו ולהעצים את החיבור המסחרי שלה – הן עם איחוד האמירויות והן עם מדינות שסוחרות דרכה".