בקרה אווירית מבוססת רשת – האם ישראל תוביל את תחום תעופת הרחפנים בעולם?

רבים מאיתנו ראו את הסרט "האלמנט החמישי". גם מי שלא ראה את הסרט בוודאי חלם על ערים מודרניות, שבין רחובותיהן עפות להן "מכוניות מעופפות" באלגנטיות חרישית. בלי פקקי תנועה, בלי זיהום – עם זמזום נעים, המשרה תחושת מודרניות ויעילות – רחוק מהעשן שלמטה.

אמנם, היום אנחנו עדיין לא נוסעים במכוניות מעופפות, אבל למציאות הנוכחית יש תוכניות דומות, אם כי בתצורה ויזואלית קצת אחרת.

תתפלאו לגלות עד כמה מדהים מה שאפשר לחולל בישראל כאשר "כל הכוכבים מסתדרים" ומשרדי הממשלה, בשיתוף פעולה חריג, עוזרים זה לזה ומקדמים את היכולת להפעיל רחפנים בשכבת גובה של עד 122 מטר מעל פני השטח (400 רגל) – לטובת שינוע תרופות, בדיקות וציוד רפואי, לטובת ריסוס שדות חקלאיים והאבקה, לטובת משימות מיפוי וניטור פרויקטי בינוי גדולים ולמגוון גדול של צרכים נוספים.

זה מתחיל ממש עוד מעט

בזכות אותו שיתוף פעולה חוצה משרדי ממשלה ובזכות המיזם הלאומי נעמה (ניידות עירונית במרחב האווירי), שמאפשר הפעלה מסחרית של רחפנים (מתבצע תחת הנחיותיה של ועדת ההיגוי המורכבת ממשרד התחבורה, רשות תעופה אזרחית, חברת נתיבי איילון (כגוף המבצע), הרשות לחדשנות ומנהלת תחבורה חכמה של משרד ראש הממשלה) – בעוד כחודש יחלו עשרות רחפנים, בטיסה מתואמת, לטובת שימושים שונים – לטוס יחדיו ובו זמנית במשך שבועיים ב"בועת חדרה", שטח ניסיוני ייעודי במרחבי העיר וסביבתה. הרעיון המרכזי הוא למנף את ההתפתחויות הטכנולוגיות האוויריות של השנים האחרונות.

מכיוון שבשביל להטיס רחפן מי שמפעיל אותו חייב לדעת איפה הוא, האתגר הוא לא להקים מערך מכ"מים ארצי חדש, או לחייב כל רחפן לשאת על עצמו ציוד יקר, אלא האתגר הפך להיות אתגר מעולם טכנולוגיות המידע – האם ואיך אנחנו יכולים "לגרום" לכך, שכל מי שרוצה להפעיל רחפנים בשכבת הגובה המדוברת, ויש לו את הרישיונות הרלוונטיים, יוכל להטיסו בצורה נטולת ביורוקרטיה – ממש כמו שאנחנו רוכבים על אופניים. והתשובה היא כן, עם סימן קריאה – אנחנו יודעים איך לאפשר טיסות "בלי חיכוך מעצבן עם הביורוקרטיה".

הטיסות ישמשו לפיתוח היכולת לבצע בקרה אווירית ולתת שירותים שונים למפעילי הרחפנים – כך שניתן יהיה לתת שירות "נטול חיכוך" לחברות שמפעילות את הרחפנים, לטובת מגוון הצרכים שיש להם ביקוש בציבור – מהובלת תרופות ועד "הקפצת" המבורגרים לבית הלקוח.

בהתחלה, כל חברה תטיס כמה רחפנים באזור המוקדש לה בלבד. שלב זה ישמש אותנו לבחינת היכולת "לראות" את כל הטיסות במרכז הבקרה המטרופוליני. טיסות אלו יבוצעו מעל שטחים ריקים או שדות חקלאיים, כדי לבנות את הביטחון ביכולת החברות השונות.

כמה ימים אחר כך, יתחילו טיסות הכוללות חציות של רחפנים המופעלים על ידי חברות שונות – מאזור לאזור. בשלב זה נבחן את היכולת של מרכז הבקרה והחברות השונות "לראות" זה את זה ולשמור על מרווחי בטיחות נאותים.

בשלבים מאוחרים יותר נתחיל לטוס מעל האזורים הפרבריים של חדרה, כמו גם בנתיבים "צולבים". נתרגל חצייה של מסוקים מאוישים ונבחן כמה מהר הרחפנים יודעים "לפנות דרך".

טיסות כאלה יבוצעו במשך שבועיים בסוף כל רבעון, במשך שנתיים – מתוך כוונה שמתוך הפיילוט הזה, יצמחו כמה חברות, שימשיכו במתן שירות קבוע, יציב ורווחי ללקוחות קצה.

אחת המטרות העיקריות של המיזם היא להוכיח, שחברת רחפנים יכולה לקבל "הזמנה" מלקוח קצה – נניח, למשל, להעביר תרופה מצילת חיים ממקום א' למקום ב', להכין "תוכנית טיסה" ולקבל אישור לבצע את הטיסה ("מרשה טיסה") – תוך פחות משנייה, ללא חיכוך ועם כל המידע הדרוש לה לגבי מזג אוויר, "סגירות אוויריות" לטובת כלי טיס אחרים וכיוצא באלו.

בזכות פיילוט זה, שהינו ייחודי מסוגו בעולם, ישראל יכולה כמעט בבת אחת להפוך למובילה גלובלית בתחום החדשני של בקרת רחפנים אווירית.

הכוכבים כבר הסתדרו. עכשיו תורם של הרחפנים.

הכותב הוא מנהל תחום בינה מלאכותית בחברת מטריקס, מומחה תוכן של מיזם נעמה עבור חברת נתיבי איילון.