2020: שוק מעבדים רותח

בסיכומו של דבר, 2020 תפסה את יצרניות המחשבים, ואת כולן, לא מוכנות, אחרי שנים ארוכות של דשדוש במכירות, עם קצת עלייה פה ושם, אבל בדרך כלל עם ירידה, שבהן החזיקו במלאים למכירה ובמלאים של חלפים ורכיבים שמתאימים לסגנון החיים הזה.

אף אחת מהן לא הייתה במעמד וביכולת מתאימים כדי לתת מענה לזינוק במכירות של ניידים בעיקר, והעובדה שבחודשים הראשונים של מגיפת הקורונה הייתה בעיה משמעותית ביכולת הייצור של המפעלים הגדולים, לצד בעיה לא פחות חמורה במשלוחים של ספינות עם החלקים המתאימים מצד לצד של העולם – התוצאה הייתה ביקוש גואה להיצע שלא הצליח להדביק אותו: צרכנים רוצים יותר מחשבים, עסקים רוצים יותר מחשבים, ובכל רמות המחיר, והתחזית היא שיחלפו לפחות עוד שישה חודשים שבהם יורגש החוסר במחשבים בכלל ובניידים בפרט.

קשה אולי קצת לזכור עכשיו, אבל השנה הקודמת הסתיימה בכך שלא מעט יצרניות מחשב לא הצליחו לספק את התוצרת הצפויה שלהן, מניידים צרכניים ועד שרתים, בגלל בעיה באספקת המעבדים של אינטל, כך שלמעשה היצרניות עברו מתקופה של חוסר לתקופה של אין מספיק גם אם מייצרים, וגם ההצלחה של AMD למלא חלק מהפינות לא הספיקה, כאמור.

אז האם 2020 היא שנת המעבד? כן, ועוד איך, ולאו דווקא בגלל תהליכים טכנולוגיים, אלא בגלל שלמרות נגיף הקורונה השוק היה פעיל מבחינה כלכלית בצורה מדהימה, כשכל השחקניות הגדולות כמעט בוחשות וגם רוכשות.

אבל הכותרת בסופו של דבר היא ועוד איך מעבד, ושוב אינטל נמצאת בסיפור הזה שלא מרצונה. ההשקה של מעבד ה-M1 על ידי אפל תפסה את הכותרות, ובצדק, ברבעון האחרון של השנה, כי יחד איתו באה גם ההכרזה, שהיא בעצם נפרדת מאינטל, שותפתה מזה שנים, ולא רק בתחום של מחשבים קלים ודקיקים, אלא עם תוכניות למעבדים מרובי ליבות עצומים, שמיועדים גם לתחום השרתים.

הוכחת הביצועים של M1, המבוסס על הטכנולוגיה של ARM, בגלל שזה אפל, לדעתי תחזק את ההוכחה, שאפשר להשתמש במעבדים אלו גם במיינסטרים של המחשבים. העובדה שממש לפני סוף השנה הודיעה גם מיקרוסופט שהיא תנסה שוב לייצר מעבדים משלה עבור מחשביה, אחרי שראתה ש-Windows 10 יכולה לרוץ יפה מאוד עם מעבדי ה-Snapodragon של קוואלקום, היא סוג של הוכחה לכך שאולי מעבדי ה-x86 יאבדו קצת מנתח השוק שלהם, וכן, אינטל.

במקרה של מעבד ה-M1 אולי קצת קשה להעריך עד כמה אינטל תפסיד מכך כסף, אבל ARM הייתה בפני עצמה הכוכבת של הרבעון השלישי וקצת הלאה, ובמקרה שלה ועוד איך אפשר לדעת כמה כסף. אנבידיה, כזכור, הציעה עבורה לא פחות מ-40 מיליארד דולרים לידי סופטבנק, קבוצת האחזקות היפנית שקנתה אותה לפני ארבע שנים ב-32 מיליארד דולר. קורונה זה קורונה, עסקים זה עסקים, ומחשוב זה מחשוב – ובדרך לדור החמישי בו צפויה אנבידיה להיות אחת השחקניות העיקריות עם, ובדרך למחשוב-על, שמבוסס על כרטיסי תצוגה כמו אלו שבהם היא מתמחה. השילוב של ARM פנימה נראה לה טבעי כדי להגדיל את פעילותה בתחום השרתים ובכל תחום שיש בו צורך בחישובים מסיביים מהירים – וזו עסקה שמשתלבת היטב עם רכישת מלאנוקס שנה לפני כן תמורת 6.9 מיליארד דולר, וכבר יש פירות חומרה חדשים, כפי שהציגה אנבידיה בכנס הגדול האחרון שלה.

ומה הייתה התגובה של אינטל? מבלבלת. לאחר שהודיעה שהיא שוקלת להוציא חלק מהמעבדים הזולים שלה למיקור חוץ, כולל אצל היריבה TSMC, שהיא המובילה הטכנולוגית כיום מבחינת גיאומטריית ייצור (ליתוגרפיה), היא הודיעה לאחרונה על הכפלה ואף שילוש יכולת הייצור שלה. הטענה היא, שזה בגלל ביקושים גדולים מאוד של השוק, אבל השוק הוא כבר לא אותו שוק. בכל מקרה, היא סוף סוף מגבשת את עיקר הייצור ב-10 ננו-מטר – כולל המפעל בישראל, שאמור לייצר בטכנולוגיה החדשה SuperFIN, אבל זה ממש לא אומר שהיא תעזוב לחלוטין את הייצור ב-14 ננו-מטר, וגם אם זה לא הכי חשוב בעולם, היא נחשבת כמי שכבר מפגרת מבחינה טכנולוגית אחרי השוק, שבו כבר מייצרים מעבדים ב-5 ננו-מטר. ההודעה שלה בסוף יולי, שהיא מעכבת את התוכניות שלה לגבי הייצור ב-7 ננו-מטר, לא ממש תרמה לכך.

התחרות הקשה שלה היא כמובן עדיין מול AMD, שעושה חיל במעבר בין הדורות של מעבדי ה-Ryzen וה-EPYC שלה. אמנם, שווי השוק שלה עוד לא הגיע ל-50% מזה של אינטל, כשאנבידיה מעל שתיהן, אבל מבחינה טכנולוגית נדמה שהיא עושה הכל נכון ובזמן בנכון. אולי אינטל תצליח להכות בה קצת עם ההשקה של שבב התצוגה החדש שלה Xe, הפעם הראשונה שבה אינטל תציג כרטיסי תצוגה ייעודיים, אבל הדרך לשם עוד רחוקה – וגם לא ברור עד כמה הוא יעזור לה.

כך או כך, 2020 הייתה אולי שנת הקורונה, אבל שוק המעבדים היה רותח בפני עצמו.