מנכ"ל, מה תרמת היום למאבק באלימות כלפי נשים?

אתמול (ד') פרסמנו כאן, באנשים ומחשבים, ראיונות עם נשים, בעיקר מענף ההיי-טק, שדיברו על אלימות כלפי נשים, ואלימות במשפחה בכלל. זאת, לרגל יום המאבק באלימות כלפי נשים. במסגרת זו ראיין כתבנו יוסי הטוני את שרית ארבל, מנכ"לית ויצ"ו ישראל, רונית אטד, מנכ"לית מיקרוסופט ישראל, ויעל דוד, בתה של ד"ר ארנה ברי, שיצאה בעבר מהארון כאישה מוכה. בראיון עם דוד, היא תיארה איך זה לגדול בבית רווי אלימות. כמו כן, כתבנו, במסגרת הראיון עם ארבל, על הצעת חוק של ח"כ קטי שטרית (הליכוד), שהוכנה בשיתוף ויצ"ו, להכיר באלימות טכנולוגית כאלימות לכל דבר.

הכתבות האלה מוכיחות את מה שאמור להיות מובן מאליו, אבל לצערנו הוא לא תמיד: שאלימות כלפי נשים ואלימות במשפחה, כולל רצח, חוצות גבולות של גיל, מוצא, השכלה וכל מאפיין דמוגרפי אחר.

המאבק בתופעה צריך לכלול שלושה מרכיבים: חינוך כבר מהגיל הרך, אכיפה וענישה כבדות יותר, תוך שלילת כל זכות הורית מכל גבר שמואשם בפגיעה ברעייתו, ומרכיב המודעות, כמו גם היכולת של המשפחה שאחד.ת מבניה.מבנותיה סובל.ת מאלימות להתמודד, לספר ולהיחשף.

למרבה הצער, מרבית הנשים שנרצחו על ידי בני זוגן העדיפו שלא לפנות למשטרה, בין אם מפחד מהבעל או הגרוש שלהן ובין אם הן פשוט לא מאמינות שהיא יכולה לעזור להן. במקרים מסוימים מדובר בשילוב של השניים. המעט שניסו לבקש סיוע קיבלו כתף קרה, בני הזוג שלהן השתחררו ממעצר לאחר זמן קצר או קיבלו עונש מגוחך, ובסוף מימשו את איומיהם לרצוח אותן. לפעמים גם איומים מפורשים ברצח לא היו, אלא "רק" אלימות.

צילום אילוסטרציה: BigStock

הדברים המטרידים שנכתבו למעלה נכונים לכל החברה, לרבות לחברה הערבית, שבחודשים האחרונים "זוכה" ללא מעט כותרות על מקרי רצח נשים בה. בדיון שנערך השבוע בוועדת העבודה והרווחה של הכנסת נמסרו נתונים מזעזעים, שלפיהם 80% מהנשים בחברה הערבית שחוו אלימות כלל לא פנו לסיוע – לא למשטרה ולא למוקדים השונים, כמו מוקד 118 של משרד העבודה והרווחה. חלק מהן, כאמור, בגלל אי אמון במשטרה וברשויות אכיפת החוק, אחרות בגלל פחד מהגבר, והיו גם כאלה שהאמינו שאפשר לעשות שלום בית.

מנכ"לים ומנכ"ליות, זה הזמן לפעול!

לממשלה יש תפקיד חשוב בצמצום מגפת האלימות כלפי נשים, והיא לא עושה די בנושא. כך, למשל, תקציבים שהובטחו לטובת המאבק טרם הועברו. אבל לא רק היא: גם החברה האזרחית צריכה לתרום יותר. וגם כאן, כדאי שההיי-טק יהיה הקטר של המאבק הזה, הענף שיוביל אותו. זה המקום לקרוא למנכ"לים ומנהלים בכירים – גברים ונשים – להציף את הנושא, לדבר עליו ולהיות רול מודלים.ות לחברה כולה נגד אלימות כלפי נשים, ואלימות במשפחה בכלל. דברים כמו אלה של הנשים שהתראיינו בפרויקט שפרסמנו אתמול, מנכ"לים שיצאו בקול ברור וצלול נגד התופעה המזעזעת ומנכ"ליות שחלילה היו קורבנות למקרים כאלה ויספרו את הסיפור שלהן יכולים.ות לתרום הרבה מאוד למאבק. כותב שורות אלה לא שופט נשים שהן קורבנות אלימות ובוחרות שלא להיחשף, מסיבותיהן, אך הוא מסיר את הכובע בפני נשים שאזרו אומץ וחשפו את הסיפורים שלהן, כמו ד"ר ברי, שהייתה המדען הראשי, סגנית נשיא EMC העולמית ומנהלת מרכז המו"פ של Dell-EMC בישראל.

אמיצה. ד"ר ארנה ברי. צילום: אייל יצהר צילום: אייל יצהר

יוצאת מכאן קריאה למנכ"לים ולמנכ"ליות לעשות זאת לא רק ציבורית, אלא גם בתוך הארגונים שהם.ן מנהלים.ות, בפרט כשמדובר בארגונים גדולים. החינוך צריך להתחיל באותם ארגונים גדולים – חינוך שיוקיע את מעשי האלימות, שאולי אף יניא גברים אלימים, וסביר להניח שיש כאלה גם בין עובדי ומנהלי ההיי-טק, מלבצע את זממם, והסברה שתעודד נשים עובדות הארגון שחוות אלימות, כך שיידעו שיש להן כתובת.

ההיי-טק יכול להתחבר, וצריך שהוא יתחבר, למאבק הזה גם דרך מה שהוא הכי טוב בו – הטכנולוגיה. יש כבר כמה יוזמות בתחום, למשל האקתון לזכרה של מיכל סלה ז"ל, שפועל למען שילוב של טכנולוגיה ואחריות חברתיות, שם הועלו רעיונות לפיתוח פתרונות לסיוע לנשים במצוקה. השלב הבא בהגברת המודעות הוא לשכנע יזמים ומשקיעים לקדם את הפרויקטים האלה, שיש בהן מסר חברתי, שכל כך חשוב שענף ההיי-טק יהיה המוביל של הטמעתו בחברה הישראלית.

אלימות טכנולוגית כואבת לא פחות מסוגי אלימות אחרים

סוג נוסף של אלימות נוספת, כואבת גם היא, הוא האלימות הטכנולוגית. המרחבים הווירטואליים, בדגש על הרשתות החברתיות, מאפשרים לכל מי שיש לו גישה למחשב או לסמארטפון לפרסם כמעט כל מה שהוא רוצה, לרבות שיימינג, בריונות נגד ילדים ובני נוער, ביזוי נשים, להט"בפוביה, אלימות על רקע דת, מוצא, דעות פוליטיות ולא חסר, לצערנו. יש קשר ישיר בין אלימות מילולית ברשת לבין התוצאה הסופית. בחקירתם של לא מעט מקרי אלימות, כולל רצח, התגלה שהכתובת הייתה על הקיר, תרתי משמע, כולל בקיר הווירטואלי של המקרבן או של הקורבן. לכן, יש לברך על הצעת החוק של ח"כ שטרית, שכאמור, מבקשת להכיר באלימות טכנולוגית כאלימות לכל דבר, ולקוות שהיא תעבור את כל הקריאות בכנסת ותיכנס לספר החוקים. בין אם זה יהיה בכנסת הנוכחית ובין אם בכנסת הבאה – מה שיותר סביר להניח, לנוכח העובדה שכמו שזה נראה כרגע, הבחירות קרובות.

השורה התחתונה: המאבק באלימות כלפי נשים ובאלימות במשפחה בכלל צריך להיות במקום גבוה מאוד בסדר היום לא רק סביב היום המיוחד לכך, אלא בכל השנה. ההיי-טק, כגורם משפיע שמשנה דברים בחברה הישראלית, צריך לא רק להתגייס למאמץ, אלא להוביל אותו.