הקרב על הדמוקרטיה: איפה תעשיית ההיי-טק?

ההיי-טק הוא אחד המגזרים המשפיעים ביותר על הכלכלה הישראלית. גם אם יש משהו מן האמת בטענה שנשמעת פה ושם, שלפיה מדובר ב-"בועה", שמנותקת משאר חלקי החברה, ההשפעה של הענף על המשק שלנו רבה. די אם נסתכל בנתוני היצוא ובתרומה של ההיי-טק לתל"ג.

אלא שלצד ההשפעה הזאת, לא ניכרת מספיק השפעת ההיי-טק בתחומים אחרים. למשל, במאבק המתנהל בימים אלה על הדמוקרטיה הישראלית, בין אלה שרוצים לשמור עליה לאלה שנוגסים בה, שלא לומר מנסים לחרב אותה. אמנם, לפני שהוטלה הרכבת הממשלה על בנימין נתניהו, שורה של אנשי היי-טק בכירים עתרו לבג"ץ על מנת למנוע זאת – עתירה שנדחתה, אבל מדובר במקרה יוצא דופן, ביוצא מן הכלל שלצערי, אינו מעיד על הכלל.

לא לחינם יש להיי-טק ייצוג קטן ברשימת המשפיעים על הדמוקרטיה הישראלית (לטובה ולרעה) שפרסם באחרונה דה מרקר, גם אם מכלילים כאלה המשפיעים על הנושא מחו"ל וגם אם מכלילים את האינטרנט בכלל והרשתות החברתיות בכלל. רק 10 מתוך 100 המקומות שברשימה כוללים א.נשים מהענף.

את הדירוג מובילים, כמתבקש, ראש הממשלה ובנו, יאיר, שכמו בחלק גדול מהמקומות ברשימה, הם שני אנשים שנכללים במקום אחד. היחידים מהענף שנמצאים בעשירייה הראשונה הם שני זרים – ג'ק דורסי ומארק צוקרברג, המנכ"לים של טוויטר ופייסבוק, בהתאמה – שנמצאים יחדיו במקום התשיעי. הדירוג שלהם בעשירייה הראשונה מובן, עקב ההשפעה הניכרת של הרשתות החברתיות על החברה הישראלית, על הדמוקרטיה שלנו ועל השיח בנושא.

המדורגת הבאה בתור ברשימה שניתן להכלילה תחת אינטרנט והיי-טק היא "דנה רון", ואיתה שאר הפרופילים האנונימיים, המזויפים בדרך כלל, שמפיצים שקרים ודברי הסתה ברשתות החברתיות. חלקם הגדול מופעל על ידי פוליטיקאים ומפלגות, מבלי שהציבור יודע על כך. עוד נכללים בה אקטיביסטים מההיי-טק, שעומדים לצד מערכת החוק ונגד חורשי רעתה (דה מרקר בחר להכניס את ברק עילם, מנכ"ל נייס, ואת מקימי קומרה קפיטל – בועז דינטי, סיון שמרי וארז שחר); פרופ' אמנון שעשוע, מקים הבנק הדיגיטלי; שלומית רטנר ווגמן, ראשת הרשות להגנת הפרטיות; יונתן אוריך וטופז לוק, מנהלי הקמפיינים של נתניהו, שמופצים ברשתות החברתיות או מהודהדים בהן היטב; רונה קייזר, מנמ"רית משרד הבריאות; שלו חוליו, מנכ"ל NSO, שעל פי הפרסומים מספקת את התוכנה שלה, פגסוס, למשטרים מפוקפקים, ובדה מרקר טוענים כי בין היתר בגללה, "ישראל… נהפכה בהדרגה ליצואנית של כלי מעקב ודיכוי"; סונדאר פיצ'אי, מנכ"ל גוגל; וביל גייטס, מאחר שהוא מקדם פתרונות למיגור העוני בעולם. אם רוצים, אפשר לכלול באנשי ההיי-טק המדורגים ברשימה את אור יוגב וגלעד יעבץ, שמנהלים שתי חברות בתחום האנרגיה הירוקה – אבל זאת, לטעמי, פרשנות רחבה מאוד של המושג דמוקרטיה.

התעשייה צריכה לרדת מהגדר

העובדה שרק 10 מקומות ברשימההם מתעשיית ההיי-טק, ובעיקר שחלקם זרים וחלקם האחר ממוקמים בצד ש…, אקרא לזה כך, פחות פועל למען הדמוקרטיה, מעידה כאלף עדים על חוסר הרצון – החמור, לטעמי – של תעשיית ההיי-טק הישראלית להתערב לטובת שלטון החוק, חופש הביטוי וכיוצא בזה. נכון, כמה וכמה בכירים התגייסו לעתירה נגד מתן הרשות להרכיב ממשלה לנאשם בפלילים, והיו גם כאלה שהביעו קולם למען הדמוקרטיה. שלא לדבר על ארגונים וחברות שמתבטאים ו/או פועלים למען זכויות אדם (בעיקר להט"בים ונשים). אבל אלה אור באפילה. הקטר הכלכלי של המשק עדיין מעדיף לשבת על הגדר ולא להיות הקטר של המשק במאבק למען חברה חופשית ודמוקרטית.

ההיי-טק, ובעיקר תרבות הסטארט-אפים, מבוסס במידה רבה על חופש מחשבה וביטוי, שמביאים ליצירתיות ויוזמה. אלה הם בין הדברים שעליהם מבוססת גם הדמוקרטיה. בחברה שהמחשבה בה לא חופשית והיא לא מעודדת אותה, בחברה שבה אין השמעת והחלפת דעות, קשה ליזום וקשה לקיים תעשיית היי-טק מצליחה. לראייה, ההיי-טק לא ממש משגשג במדינות לא דמוקרטיות – להוציא מעט דוגמאות, כמו סין, סינגפור ועכשיו גם דובאי. לא סתם בין אומות ההיי-טק הגדולות נכללות ארצות הברית, מדינות רבות באירופה – וישראל. התעוזה הישראלית, אבל גם חופש המחשבה והיצירתיות, הן שאפשרו לנו להפוך לאומה כזאת. ואלה נמצאות בשנים האחרונות תחת מתקפה שלטונית מתוכננת, ממוקדת ובמידה רבה גם יעילה. כך, מערכת המשפט מסומנת על ידי השלטון כ-"דיקטטורה של בג"ץ", השמאלנים כבוגדים והערבים כאזרחים סוג ב' במקרה הטוב ולא לגיטימיים, גיס חמישי, במקרה הרע.

אם תעשיית ההיי-טק לא תתגייס בקול רם וצלול נגד המגמות הרעות האלה, ולמען הדמוקרטיה וזכויות האדם, היא תכרות את הענף שעליו היא יושבת. והכריתה הזאת עלולה לפגוע בהצלחה הכלכלית – של הענף בכלל ושל החברות המרכיבות אותו בפרט.