התקלות המחשוביות: איפה משרד החינוך היה כל הקיץ?

ובכן, "הפתעה": מנהלים ומורים שניסו הבוקר (ג'), יום פתיחת שנת הלימודים, להיכנס למערכות השונות של הלמידה מרחוק, שאמורות ללוות אותם לאורך כל השנה – נתקלו בקשיים. גם הורים (ותלמידים) שניסו להיכנס ולחתום דיגיטלית על הצהרת בריאות של ילדיהם, באמצעות האפליקציה של משרד החינוך, לא הצליחו בכך. נבצר מהם מלבצע את הפעולה החשובה הזו, בעידן הלא בריא של הקורונה, שבו בתי ספר שלמים נסגרו ותלמידים רבים נדבקו והדביקו אחרים, כולל כאלה שמגיעים מאוכלוסיות הנמצאות בסיכון.

תודו שלא נשמטו הלסתות שלכם למקרא הידיעה על התקלות האלה. הן מצטרפות לשלל הפאשלות וההתנהלויות הקלוקלות של הממשלה מאז תחילת המשבר – בבריאות, בכלכלה וכמעט בכל אספקט אחר. כשהקמת המערך האפידמיולוגי לקחה חודשים ארוכים ורבים מדי, כשמשרד הבריאות נאלץ להעביר את ניהולו לצה"ל – בהחלטה שהתקבלה באיחור, וכשנראה שהחלטות מתקבלות לא (רק) משיקולים בריאותיים וכלכליים, אלא גם משיקולים פוליטיים, מה הפלא שגם המערכות הטכנולוגיות מקרטעות? וזה לאו דווקא בגלל אנשי הטכנולוגיה של המשרדים, אלא לפחות גם בגלל ההנהלות שלהם והשרים. ראינו את זה במקרה של רשות המסים, שהמערכת שלה להגשת בקשות לקבלת מענקים נפלה ולקח זמן די רב עד ששבה לפעול. הבוקר ראינו חזרה של המקרה הזה, גם אם באדרת אחרת.

שלא תטעו, יש בממשלה, כולל במשרד החינוך, אנשי מחשוב ותקשוב טובים. רשות התקשוב הממשלתי עושה מאמצים רבים להנגשת השירותים הדיגיטליים לאזרח, כולל ואף בפרט בעידן הקורונה, ואנשי אגף הטכנולוגיות של משרד החינוך מפתחים את הכלים שמאפשרים את הלמידה ההיברידית. אלא שכדי שתהיה למידה היברידית צריכים להתקיים שני דברים במקביל: שלמורים ולתלמידים יהיו מחשבים בבתיהם, ושהכיתות ובתי הספר יתוקשבו באופן מלא.

בינתיים, זה נעשה באופן חלקי ביותר, ולא תמיד על ידי משרד החינוך עצמו: יש כמה פרויקטים שבהם מחולקים מחשבים לתלמידים ולאנשי ההוראה, בהם פרויקט מחשב לכל מורה של קרן אתנה, ומשרד החינוך כבר תיקשב שליש מבתי הספר במדינה, ומתכנן לתקשב את היתר עד לחודש יוני הקרוב, כלומר: סיום שנת הלימודים. שנאמר: תקשוב? רק בשנה הבאה.

כאן אני רוצה להעיר הערה, שניתן לתמצת אותה בביטוי "בוקר טוב אליהו", או בשאלה: רק עכשיו התעוררתם? התוכנית לתקשוב כלל מערכת החינוך וקידומה למאה ה-21 נהגתה על ידי שר החינוך דאז, גדעון סער, עוד ב-2009, שלא לדבר על תוכנית מחשב לכל ילד (זוכרים?), שהייתה אחת מספינות הדגל של בנימין נתניהו בכהונתו הראשונה כראש הממשלה, עוד בשנות ה-90' של המאה הקודמת (!). ובכן, לא תוכנית זו ולא זו בוצעו, לפחות לא במלואן. למשרד החינוך לא הספיקו 10 שנים על מנת לתקשב את כלל בתי הספר, ונשארו לו שני שלישים מהם, שאותם הוא רוצה להעביר באופן מלא לעידן הדיגיטלי בכמה חודשים. נראה לכם שהוא יצליח לעשות זאת בתקופה כל כך קצרה? אם לנקוט בלשון המעטה, אני מאוד מסופק. על תוכנית מחשב לכל ילד אין בכלל מה לדבר – היא נגנזה כבר מזמן.

שוב: צריך משבר כדי להתעורר – וגם זה באופן חלקי

היה צורך בנגיף עיקש וקטלני לפרקים כדי לאוורר את התוכניות האלה, וכדי שהנהלת משרד החינוך "תיתן גז" ותודיע שהיא עומדת לממש את מה שאנשי הטכנולוגיה שלו מתריעים, ומנסים לתקן בתקציבים שאין להם, כבר שנים. צריך היה משבר, סגירה פתאומית של בתי הספר, כדי שהלמידה מרחוק תהפוך להילך מקובל במערכת החינוך. צריכה הייתה לבוא המכה הזאת ששמה קורונה כדי שבירושלים יתעוררו.

אבל, עינינו הרואות, משרד החינוך עדיין מצוי בהרדמה חלקית. הגיע הזמן שהוא יתעורר באופן מלא ויביא את מערכת החינוך הישראלית, מבחינה טכנולוגית, לרמה של מדינות מתקדמות ומתוקשבות. כך אולי תעלה הרמה של המערכת שמגדלת את דור העתיד שלנו גם בהיבטים אחרים, חשובים לא פחות – ואולי יותר. היו לו חודשים רבים לעשות את זה או להתקדם משמעותית לעבר כך, ואמנם בוצעה התקדמות, אבל לאט מדי וקצת מאוחר מדי.