תשתית התקשורת כמנוע לצמצום הפער הדיגיטלי

על הקיר במשרדו של המנכ"ל היוצא של משרד התקשורת, נתי כהן, תלויה כרזה, שמגדירה את תפקידי המשרד, את החזון שלו ואת ייעודו. הכרזה הזו תלויה לא רק על קיר משרדו של המנכ"ל, אלא בכל החדרים במשרד התקשורת. כהן, שסיים השבוע את תפקידו לאחר שנתיים וחצי, רואה בה את אחד העוגנים שמאפיינים את תקופת כהונתו במשרד.

בשנים האחרונות, ובפרט בתקופת כהונתו של כהן, עבר משרד התקשורת שינוי דרמטי: ממשרד שנחשב לשולי וקטן, ששרים לא ממש התלהבו לקבל אותו, הוא הפך לאחד ממשרדי התשתית המרכזיים שמדינת ישראל צריכה להשקיע בהם ולוודא שהם מתפקדים באופן מקצועי ונכון. הקורונה העצימה את ההבנה הזאת. המגיפה לא תפסה את המשרד עם המכנסיים למטה. להיפך – משרד התקשורת הגיע אליה כשיש לו תוכניות מגירה סדורות, שיודעות לטפל בתשתיות התקשורת של מדינת ישראל ולאפשר רציפות תפקודית שלהן גם בזמן חירום. אמנם, התוכניות מדברות על זמן של מלחמה, אבל ההסבה שלהן לעידן הקורונה הייתה מהירה יחסית, כי גם כאן מדובר בסוג של מלחמה. אמנם בנגיף ולא בבני אנוש, אבל עדיין.

האתגרים המרכזיים של השר והמנכ"לית החדשים

אלא שהמגיפה הזאת יצרה אתה אתגרים חדשים והעצימה את נחיצות היישום של אתגרים קיימים במשרד התקשורת. אחת המשימות הבולטות של המנכ"לית החדשה, לירן אבישר בן חורין, ושל השר החדש, יועז הנדל, היא להתאים את התשתיות למציאות החדשה שהקורונה כפתה עלינו: המשך עבודה ולימודים מרחוק, העצמת הלימודים ההיברידיים במערכת החינוך ונקודה חשובה ביותר – לוודא שכל זה יוכל להתקיים היטב לא רק במרכז, אלא גם בפריפריה. כלומר, לצמצם את הפער הדיגיטלי בעתות שגרה וחירום כאחד.

הקורונה חשפה ביתר שאת את הפערים שקיימים בין המרכז לפריפריה – פערים שנובעים ממציאות של שנים, שבהן חברות התקשורת לא פרשו תשתיות באזורים שאין בהם כדאיות כלכלית, והממשלה לא נתנה להן תמריצים כלשהם לעשות זאת. חריגה אחת היא העיר אילת, שפרטנר הודיעה בשבוע שעבר שהיא פורשת בה תשתית של סיבים אופטיים. ההחלטה שלה היא לא תוצאה של תמריץ ממשלתי כלשהו, אלא מהלך כלכלי גרידא, עקב היותה עיר תיירות, שיש להניח שתחזור להיות פופולרית בעידן שאחרי הקורונה.

אבל בהקשר זה, מה שקורה באילת לא קורה בערבה הסמוכה, בנגב ובמקומות נוספים בפריפריה. בנקודה זו, הממשלה צריכה להכניס יד לכיס ולעודד את החברות לפרוש תשתיות תקשורת גם בישובים ואזורים אלה.

מתווה הסיבים החדש של משרד התקשורת כולל התייחסות לפריפריה. במשך זמן רב הוא התעכב בגלל מבנה השוק והעובדה שבזק מחזיקה במרבית תשתיות הסיבים, כאשר היה ברור שאי אפשר להכריח אותה לפרוש אותם בכל מקום. הפתרון שגובש הוא שבזק תפרוש את התשתיות היכן שהיא תרצה והפרישה ביתר האזורים תבוצע לאחר מכרז, שהחברות שיזכו בו יתומרצו על ידי הממשלה, כך שרמת הסיכון שלהן מהמהלך תהיה נמוכה.

כהן אמר בראיון לאנשים ומחשבים שלמדינת ישראל יש אינטרס רחב ביותר לפרוש תשתיות כמה שיותר מהר, הרבה מעבר להיבט הטכנולוגי. רשת תקשורת מהירה ונגישה תעודד מעבר למגורים מחוץ למרכז, קניית דירות במחירים מוזלים יותר ופיתוח של אזורים נוספים בארץ.

בשורה התחתונה: תקשורת יציבה ומהירה היא אחד החסמים בצמצום הפערים ובמעבר גדול יותר של תושבים מהמרכז לדרום או לצפון. בעידן שאחרי הקורונה, לא רק רכבות וכבישים חדשים יהיו חשובים כדי להשיג את המטרות האלה, אלא היכולת של אנשים לקנות בית במקומות מרוחקים ולעבוד משם בכל עבודה שהם היו יכולים לעשות במרכז. כלומר, תשתית תקשורת טובה יותר לעבודה מהבית לא רק במרחב שבין גדרה לחדרה. נכון להיום, התקשורת היא עדיין אחד הגורמים להמשך הפערים הדיגיטליים והחברתיים במדינה. התובנות שמביא אתו משבר הקורונה מאפשרות לממשלה ולחברות לתקן מציאות זו, וזה לפחות דבר חיובי אחד שיצא מהמגיפה הזו.

.