אילו אתגרים עומדים בפני משרד הדיגיטל הלאומי החדש?

הממשלה אישרה אתמול (א') את הקמת משרד הדיגיטל הלאומי, שבראשו יעמוד השר דוד אמסלם, שהיה עד כה שר התקשורת. המשרד החדש יכלול שתי רשויות בתחומי התקשוב והדיגיטל של ישראל: רשות התקשוב הממשלתי, שבראשה עומד שחר ברכה, ומטה ישראל דיגיטלית, ששי-לי שפיגלמן פרשה באחרונה מניהולו. רשות התקשוב עוברת למשרד החדש ממשרד ראש הממשלה וישראל דיגיטלית – מהמשרד לשוויון חברתי, שבראשו עמדה השרה גילה גמליאל, שמונתה לשרה להגנת הסביבה.

אם נשים בצד את הוויכוח הציבורי סביב גודלה של הממשלה, ברמה העניינית, הקמת משרד דיגיטל לאומי היא דבר שיש לברך עליו. הגיע הזמן שבמדינת ישראל יהיה שר לנושא זה, שיתעסק בחדשנות ובהיי-טק. עם זאת, בניגוד למה שרצוי, במשרד החדש לא מרוכזת כל הפעילות הממשלתית הקשורה לחדשנות ולהיי-טק הישראלי, וזו נותרה מפוזרת בין מספר משרדים: משרד הכלכלה (רשות החדשנות), משרד האוצר (האחראי על פרויקט מרכב"ה הממשלתי), משרד העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים (שאחראי על ההכשרות המקצועיות), משרד המדע והטכנולוגיה ועוד.

המציאות הפוליטית שנוצרה לא אפשרה לאחד את כל הפעילויות הללו תחת משרד אחד. כרגע, כאמור, קיבלנו משרד שאחראי על שני מיזמים מרכזיים וחשובים מאוד: רשות התקשוב הממשלתי, שמשמשת כגוף המקצועי של כל יחידות המחשוב הממשלתיות, וישראל דיגיטלית, אחד המיזמים היותר משמעותיים בשנים האחרונות בתחום הדיגיטל בישראל.

המשימה הראשונה של אמסלם: גיוס עוד תקציבים – למרות הקיצוץ

אבל המסגרות הארגוניות אינן העיקר. מה שתכריע בשאלה האם הקמת המשרד היא מהלך נכון או לא היא המציאות, כלומר: הפעילות שלו. חובת ההוכחה מוטלת על השר אמסלם. בכל אחד משני המיזמים יונחו על שולחנו פרויקטים רחבי היקף, שמחייבים משאבים ותקציבים. המבחן הראשון שלו הוא במה שהוכח מפעילותו בעבר שהוא מתמחה בו: מאבק בתוך הממשלה, מול משרד האוצר ומשרדים אחרים, על מנת להעלות את התקציב של תקשוב הממשלה ומשרדיה, גם אל מול הקיצוצים הצפויים. לשם כך הוא יצטרך לדפוק על שולחנו של ראש הממשלה, בנימין נתניהו, שאמסלם הוא אחד הפוליטיקאים היותר מקורבים אליו.

שר הדיגיטל הלאומי, דוד אמסלם. צילום: יוסי זמיר

הקורונה יצרה אתגר דיגיטלי עצום במימוש מדיניות הממשלה לדיגיטציה ואוטומציה של שירותיה – אתגר שאנשי התקשוב של הממשלה עמדו בו בהצלחה, ואפשרו לאזרחי המדינה לצרוך את השירותים שהיא מציעה מהבית. דבר זה, בנוסף להעברת חלק ניכר מעובדי המדינה לעבוד מהבית, העלה את מעמד המנמ"רים בממשלה לרמות שהם מעולם לא חלמו עליהן. על אמסלם לדאוג שיהיה מספיק כסף וקשב אצל ראש הממשלה ושר האוצר על מנת להמשיך את המומנטום הזה. יש לו ברשות התקשוב את האנשים הטובים, שיודעים לבצע את המשימות הנדרשות יחד עם מנמ"רי הממשלה. התפקיד שלו הוא לדאוג שיהיו להם משאבים לבצע את המשימות הללו.

באשר לישראל דיגיטלית – כאן יצטרך אמסלם כבר בקרוב לתת מענה לדו"ח האחרון של מבקר המדינה, שעסק בין היתר במיזם זה. אמנם, המבקר לא מצא ליקויים משמעותיים במיזם, אבל הוא ציין כי לאור העובדה שהמדינה השקיעה בישראל דיגיטלית 1.1 מיליארד שקלים בין 2016 ל-2018, מן הראוי שהיא תבדוק האם הוא החזיר את ההשקעה. הבדיקה הזאת מוטלת על כתפי המשרד החדש. היא חייבת להכיל מינון גבוה של רגישות חברתית: לא כל פרויקט הנגשת דיגיטל בעיר פיתוח הוא רווחי וכלכלי, אבל יש לו יתרונות רבים אחרים, ובראשם צמצום הפער הדיגיטלי בין הפריפריה למרכז הארץ. כך או כך, כפי שהמבקר המליץ בדו"ח שלו, תמיד טוב לבדוק ולתקן, אם צריך, כי בסופו של דבר, התקציבים הם לא בלתי מוגבלים, בוודאי שלא בתקופה זו.

גם כאן, מבחן התוצאה תלוי בפעילות של אמסלם ובמידת המחויבות שלו לנושא. במסגרת הקודמת, המיזם היה תחת משרד קטן, אבל השרה גמליאל שמה עליו את כל כובד משקלה והייתה מחויבת לו. יש לקוות שהשר החדש ישמור על המחויבות הזאת, ואולי יוסיף לה.

השורה התחתונה: הקמת משרד הדיגיטל הלאומי יכולה להיות התחלה טובה בדרך למימוש החזון שלפיו יהיה בישראל משרד ממשלתי שמטפל בכל האספקטים והיוזמות בעולמות החדשנות, ההיי-טק והטכנולוגיה. המבחן יהיה במעשים, כאשר התוצאות ישליכו לא רק על המשרד ועובדיו, אלא על כל החברה הישראלית. 100 ימי החסד מתחילים ברגע זה.