מה המנמ"רים צריכים לעשות כדי להבטיח שרידות כלכלית לארגוניהם?

המשבר הכלכלי שיצרה מגפת הקורונה בכל העולם מאתגר את המנמ"רים בארגונים, שבמציאות של קיפאון בשווים ועצירה של הפעילות העסקית, צריכים לחפש דרכים יצירתיות על מנת להשתתף במאמצים לאפשר שרידות כלכלית לארגון. חברת המחקר גרטנר מציעה למנמ"רים מספר הצעות לפעולות. אנשי החברה סבורים כי לאחר שהחיים ייכנסו לשגרת קורונה, הלחץ הכלכלי מטעם ההנהלות יגבר, ואלה ירצו לראות בעיקר צמצום הוצאות והתייעלות לצד מציאת דרכים יצירתיות לצמיחה. חוקרי גרטנר מייחסים למעורבות של ה-IT משקל כבד בכך, והם מרחיקים לכת ומזהירם שארגונים שלא יצליחו לשלב חדשנות לצד שמירה על נכסים קיימים שלהם פשוט לא ישרדו.

לחוקרי החברה יש כמה עצות שכדאי לקרוא ולאמץ: העצה הראשונה עוסקת בבחינת הוצאות לא חיוניות, ובצמצומן עד כדי אפס. מנהלי המחלקות, כולל המנמ"רים, צריכים למצוא מידית את ההוצאות הלא דחופות, ולבטל כל הוצאה שביטולה לא פוגע בפעילות השוטפת.

אחת הדוגמאות שמובאת היא בנושא תשתיות ולוגיסטיקה. מרבית הארגונים הם מרובי מחשבים, רשתות תקשורת ותשתיות קבועות. אחת ההצעות להתייעלות היא אימוץ העבודה מהבית בהיקף נרחב יותר. ההצעה הזו מיושמת באחרונה הלכה למעש, לאור משבר הקורונה, אולם חוקרי גרטנר ממליצים לארגונים להמשיך במגמה זו. כאן צריך לקחת בחשבון שיש לזה משמעות מבחינת עלויות רכש מחשבים ניידים, ציוד היקפי, תוכנה, עלויות VPN ועוד. על המנמ"ר לבדוק את כל הנתונים האלה ולהציף אותם בפני מקבלי ההחלטות.

מה עם הפרויקטים?

כמו כן, יש הערכות שבעקבות הקורונה והפקת הלקחים מהמשבר יהיה לחץ על ה-IT לביצוע פרויקטים ורכישות. על המנמ"רים להטות אוזן לכל מנהלי הקווים העסקיים ולתעדף איתם את הדרישות, על מנת שניתן יהיה לעמוד בעלויות. פרויקטי IT דורשים בדרך כלל שילוב ספקים, כשהמשמעות היא הגדלת תקציב הרכישות. על המנמ"רים לחשב מסלול מחדש, לבדוק אילו עלויות הן חיוניות ואילו ניתנות לוויתור או לדחייה. בנוסף, עליהם לעקוב מקרוב אחר היציבות הפיננסית של הספקים השונים, שגם הם נפגעו, מן הסתם, ממשבר הקורונה. יש להכין רשימה של ספקים בסיכון ולנהוג איתם בזהירות.

באשר לפרויקטים שכבר נמצאים בתהליך, עצת חוקרי גרטנר למנמ"רים היא לסרוק אותם ולראות אילו מהם ניתן לעצור או לפרוש את המשכם לטווח רחוק ביותר. בעיקר חשובה פה הבקרה על הפרויקטים, ויש לשקול לבטל פרויקטים שהבקרה עליהם לא קפדנית.

כמו כן, במסגרת ההיערכות הכללית של הארגון, מומלץ לדחות או לבטל כל הוצאה שקשורה במשאבים מצד שלישי, שירותים וכל מה שנובע מכך. המסר הוא "לא דחוף – לא חשוב".

גם נושא השירות עומד לביקורת והתייעלות. אין לפסול בדיקה של ירידת ברמת השירות, בחינת כלים שבעזרתם העניקו שירותים, ובצד של הלקוח – לפעול להוריד את רמת הצריכה של העובדים, כדי להוזיל עלויות.

עוד ממליצה גרטנר למנמ"רים לעבוד בצורה צמודה יותר עם סמנכ"לי הכספים, כדי לבדוק מקורות מימון נדרשים להמשך הפעילות של העסק. המנמ"ר צריך, למשל, לאתר מקורות סיוע של ממשלתיים.

העצה האחרונה מאוד אקטואלית למנמ"רים בישראל. הממשלה קיבלה שורה של החלטות שקשורות בסיוע לעסקים קטנים וגדולים. סכומי כסף לא מבוטלים הוקצו להיי-טק – לסטארט-אפים ולחברות גדולות יותר. אלא שהבלבול גדול והמידע לא שקוף במלואו. לכן, על המנמ"רים ליצור פלטפורמות מידע שתרכז את כל הנתונים הרלוונטיים ותאפשר להציג אותם בפני ההנהלה.

המסקנה מהטיפים שגרטנר מציעה היא שגם אחרי הקורונה, מעמדם של המנמ"רים יהיה קריטי לארגון. בתקופת הקורונה, יחידות ה-IT סחבו ועודן סוחבות על גבן את האתגרים הנדרשים כדי להבטיח המשכיות עסקית. כעת, כאשר מתחילה שגרת הקורונה, העובדים חוזרים לעבוד במשרדים, השווקים מתחילים להתעורר והלקוחות דורשים רמת שירות לא פחות טובה ממה שקיבלו לפני המשבר, המנמ"ר, שמאז ומעולם היה חבר ההנהלה היחיד שראה את התמונה הכוללת של הארגון, צריך לשנס מותניים, להיכנס מתחת לאלונקה הכבדה של הארגון ולהבטיח את הישרדותו.