עולם חדש של מידע? קשיים במבחן משבר הקורונה

גם אתם מנסים לעקוב אחרי שטף הנתונים שמתלווה למשבר הקורונה, קוראים כל טבלה או גרף שמתפרסם בעיתונות הממוסדת, ברשתות החברתיות (לכמה אתם מחוברים? אני לחמש לפחות) או באפליקציות המסרים המידיים – ומצליחים להבין מה קורה?

ברור שלא. היכולת המאוד מוגבלת להשתמש במידע מנותח ומרוכז כדי להבין את המצב, לנתחו או לסמלצו (Simulate) באה בימים אלה לידי ביטוי באופן מובהק – תחושה חריפה של בלבול, חוסר שליטה ומסקנות סותרות. נדמה לי שזו גם נחלתם של מקבלי ההחלטות הבכירים ביותר בכל המדינות, לא רק של הציבור הכללי או מנהלי הביניים בארגונים ממוקדי הקורונה. עם זאת, אני משוכנע שהן בארץ והן במדינות האחרות, העוסקים במערכה מחויבים ומקצועיים מאוד. נא הקפידו לזכור זאת במהלך קריאת הכתבה.

מה כדאי לעשות על מנת להבין מה קורה, כמה שאפשר במסגרת היכולת המאוד מוגבלת שציינתי קודם, על הצד הטוב ביותר? כדי להפוך את הלימון, שמגיע בדמות בליל ופיזור המידע, ללימונדה? כדי להתחיל לפתור את הקשיים הללו, יש לעמוד עליהם ועל מהותם.

קושי ראשון: מפיזי לדיגיטלי

המציאות היא פיזית – יש וירוס, הוא מסתובב בין אנשים, גורם להם לסימפטומים או שלא, ולעתים אף הורג, בהרבה מקרים עקב חוסר יכולת לטפל כנדרש, בגלל העדר משאבים בזמן ובמקום המתאימים. אלא שכדי לקבל החלטות, אנחנו מתבססים על תמונת מצב דיגיטלית – התמכרנו לשלל המכשירים והטכנולוגיות, ובצדק.

הרכיב הראשון בשרשרת הוא העברת תמונת המצב הפיזית בשטח לתמונה מאורגנת (Modeled), המאפשרת את הניתוח והחיזוי. ראשית, רוב המידע בכלל לא מגיע עדיין למרחב הדיגיטלי (לדוגמה – איפה מכונות ההנשמה בארצות הברית? או מהם תאריכי התוקף של ציוד החירום בישראל?). שנית – טעויות אנוש. כל מדינה שלא הקפידה לסגור כל סדק אפשרי בתהליכי העברת המרחב הפיזי למידע דיגיטלי – חטפה. גם אנחנו, בישראל, בתחום הבדיקות. הקפדה על פרוטוקולים מבוססי אדם לא מספיקה בעידן של מידע רחב ושוצף.

קושי שני: שקיפות הנתונים ככלי פוליטי ואינטרסנטי

בארצות הברית, הפוליטיקה שבין הממשל הפדרלי למדינתי גרמה לטענות עיקשות של בכירים במדינת ניו-יורק, שחטפה כהוגן את הנגיף, כי בוושינגטון מסתירים מהם מידע על זמינות עתודות של מכונות הנשמה וציוד קריטי אחר; הממשל הסיני, בעיקר בתחילת המגיפה, עיכב פרסום מידע – כנראה גם פנימית, לא רק אל מחוץ לסין; רוסיה כנראה מתייגת חולי קורונה כסובלים מדלקת ריאות; ועוד ועוד.

קושי שלישי: אנחנו ממש גרועים בהבנת נתונים המשתנים מהר

כל מבחן קוגניטיבי שננסה בתחום יוכיח את זה. למשל, מבחן הברז במגרש הכדורגל. כשאנחנו מוסיפים לזה מידע מן העתיד, המבוסס על חיזוי, אנחנו מאבדים את היכולות האינטואיטיביות שלנו להבין את הנתונים. פוליטיקאים רבים נפלו בבור של היכולת העלובה שלנו, כיצורים אנושיים, להבין נתונים שגדלים אקספוננציאלית. הם הרגיעו כאשר הנתונים הראו עליה מהירה מאוד ונחרדים כיום, כאשר גם הירידה, ככל שתהיה, צפויה להיות מהירה מאוד.

כל כך הרבה מידע… מה עושים??? אילוסטרציה: BigStock

קושי רביעי: הרבה זה פחות – תופעת האינפודמיק (Infodemic)

מנכ"ל ארגון הבריאות העולמי, טדרוס אדהנום גברייזוס, הצהיר שאחת המטרות של השקת אתר מרכזי למידע על המגיפה היא “We’re not just fighting an epidemic; we’re fighting an infodemic” ("אנחנו נלחמים לא רק בפנדמיק; אנחנו נלחמים באינפודמיק)". הצונמי של המידע לא מאפשר לאנשים לצרוך אותו ומותיר מקום להרבה מאוד בלבול. הבלבול הזה הוא כר פורה להטעיה, שמועות ומניפולציות. גם אחרי שהאתר הזה הוקם – כמה מכם נכנסו ישירות אליו? רק המשוגעים לדבר. רובנו צרכנו מיד רביעית (משומש במצב לא כל כך טוב, ובעיקר לא סיפרו לנו על הכתמים מתחת לגרף, אם להשתמש בקורטוב של הומור).

לסיכום, חשבנו שאנחנו כבר אחרי היכולת לקבל החלטות על בסיס מידע, שהדיגיטציה והכלכלה החדשה כבר חצו את הכביש, שזה כבר נון-אישיו. אלא שהתפתחות המציאות המתגלגלת אל מול עינינו חושפת את ערוות הנתונים: אין ספק, אנחנו לא שם. ציירנו לעצמנו תמונת מצב אידילית.

היבטים רבים של כשלים אפשריים הודגמו במאמר זה. יש לנו עכשיו, גם אם בעל כורחנו, הזדמנות לחשוב איך אפשר ללמוד מכך לסיטואציות ארגוניות, עסקיות וציבוריות, כיצד לקדם שימוש אפקטיבי במידע בראי התובנות מהמשבר ואיך להגביר שימוש מועיל ולמזער שימוש מזיק?

הכותב הנו יועץ אסטרטגי בתחומי המידע והאנליטיקה.