IT קיבוצי

במפגש של פורום הבכירים C3 בהסתדרות החדשה, הודו המשתתפים, כי זו הפעם הראשונה בה הם מבקרים בבניין. זה לא שהם לא מכירים אותו, זה לא שהם לא שמעו את ההיסטוריה המפוארת של הבית הזה – פשוט יצא כך שהם לא נכנסו לבניין רחב המימדים הזה ברחוב ארלוזורוב בתל אביב עד היום.

במשך שני עשורים לפחות, ענף ההיי-טק וההסתדרות היו צהובים זה לזה. זה מצב שנוצר גם בגלל אנשי המחשבים – שעבדו עם חוזים אישיים, קיבלו אופציות, ג'קוזי ושכר גבוה, אך גם בגלל מנהלי הבניין ברחוב ארלוזורוב, שלא היו בדיוק פרו-טכנולוגיה. שני מיתונים – בתחילת שנות ה-2000 וזה האחרון – גרמו לשני הצדדים לשנות את גישתם.

המשבר הכלכלי האחרון, שבכלל לא היה משבר של ההיי-טק, פגע הכי הרבה דווקא בעובדי ההיי-טק. חברות פלטו בזה אחר זה עובדים, שגילו פתאום לפתע שהמטרייה שהם חסו תחתיה במשך שנים היא במידה רבה וירטואלית. הרי מקום עבודה הוא לא רק תלוש משכרות. כך, פתאום הבינו אלפי עובדים, כי בכל מה שקשור לעתידם הפנסיוני, למשל, הם ממש לא מוגנים.

זה לא קרה בגלל שמישהו ניסה לרמותם או הסתיר מהם מידע. פשוט שוב הוכח העיקרון שלא טוב היות האדם לבדו – ומה שקבוצת אנשים יכולה להשיג יחד, לא יוכל לתת גם החוזה האישי הטוב ביותר.

במפגש המיוחד שנערך אתמול (ב') בין מנהלי המיחשוב ונציגי החברות הספקיות עם עופר עיני, יו"ר ההסתדרות, נראו הדברים האלו כשייכים להיסטוריה. כאשר עיני דיבר על הצורך הדחוף להכניס את ענף ההיי-טק לקבוצת הארגונים המאוגדת, אף אחד לא נפל מהכסא. אולי מפני שעיני מייצג את המהפך האמיתי שעברה ההסתדרות מאז תחילת שנות התשעים, ובדין היא קיבלה את השם ההסתדרות החדשה. הרפורמה (יש המכנים אותה "האסון") שהוביל חיים רמון, עלה בניתוק ההסתדרות מקופת חולים, מהזהות עם מפלגת העבודה וחשף אותה לגירעונות ענק שהביאו אותה למצב של על סף פשיטת רגל.

היום המצב שונה, כפי שפירט מנכ"ל ההסתדרות, גדי לוטן, בהרצאת הפתיחה שלו. לדבריו, ההסתדרות עברה מגירעון של שני מיליארד שקלים והפסד תפעולי של 150 מיליון שקלים בשנה, לגרעון של 700 מיליון שקלים בלבד ורווח תפעולי של 100 מיליון בשנה.

המהפך הזה, במסגרתו נערך חיתוך חד בהסתדרות על שלוחותיה השונים – כולל בעובדים ובשכר, נעשה לא מעט בזכות ה-IT, אותו מנהל בשנתיים האחרונות יורם שולטהייס. שולטהייס הגיע לתפקידו מהמערכת הצבאית. כאשר הגיע לראיון אצל מנכ"ל ההסתדרות לוטן, ההוראה שקיבל היתה חד משמעית: לעשות מהפך. ואכן, המהפך המיחשובי בוצע ובגדול – החל ממערכות מיחשוב בתוך הבית, ייעול כל ארגון ה-IT בתוך הוועד הפועל ובשלוחות ברחבי הארץ, טיפול נקודתי בכל רכיב ובכל שירות והשקעה לא קטנה בציוד ובפרויקטים. הפירות של המהפכה הזו מתחילם לתת את אותותיהם כבר היום.

המהפכה הזו גם אפשרה לעופר עיני להסביר, כי כאשר ההסתדרות מושיטה יד לענף ההיי-טק ומציעה לעובדיו להתארגן – הוא נותן משמעות אחרת למילה התארגנות. ההסתדרות של היום, אמר, מסוגלת לתפור חוזים אישיים רבים לעובדים שונים בארגון, שיכנס תחת הסכם קיבוצי. עיני כמובן לא היה צריך להסביר שמה שמניע את ההסתדרות הוא הרצון להגדיל את מספר חבריה, שקטן מאוד עם השנים, אבל נדמה היה שגם בקרב המאזינים במפגש המיוחד הזה, עבר המסר המאוד ברור: ה-IT כבר אינו צהוב להסתדרות החדשה.

לעיני, כמו לאנשיו, ברור שהדרך עדיין ארוכה. יש לא מעט מעסיקים שמתנגדים עקרונית לרעיונות הללו. כך, המבחן העיקרי של ההסתדרות עובר לזירה הממשלתית. לפני כשנה הכריזה ההסתדרות על סכסוך עבודה על רקע מאבקם של עובדי המיחשוב של הממשלה שמועסקים על בסיס "קוסט-פלוס". בינתיים, נכנס משרד האוצר למו"מ עם ההסתדרות, כדי לבחון אפשרויות שונות. הפתרון עדיין רחוק, אבל לכולם ברור, שהאיש שעומד היום בראש ההסתדרות החדשה מתכוון ברצינות לנכס אליו את ענף ההיי-טק. נחיה ונראה לאן הדברים יתגלגלו.