פסק דין של בית המשפט העליון: השיתוף עשוי להיות עבירה על חוק איסור לשון הרע; לייק – לא  

אתמול ניתן פסק דין בבית משפט העליון, על ידי השופטת דפנה ברק-ארז, שקבע כי "יש להבחין בין פעולת השיתוף לבין סימון הלייק (או סימוני 'תחושה' דומים) ולקבוע, כי רק הראשונה עולה כדי פרסום כמובנו בחוק איסור לשון הרע".

פסק הדין ניתן בעקבות ערעור על החלטה שניתנה בבית משפט המחוזי, שהייתה היא עצמה ערעור על החלטת בית משפט השלום, בנוגע לתביעה שהוגשה נגד בני זוג שעשו שיתוף ולייק על פוסט בעמוד פייסבוק בשם "גבעתיים מחרימה את המקומון".

בית המשפט הציג את השאלה שעמדה בבסיס ההליך וכתב: "פרסום שנעשה ברשת החברתית פייסבוק זוכה ל'שיתוף' או לסימון הידוע כ'לייק'. באותם מקרים שבהם הפרסום המקורי עלה כדי לשון הרע, האם ה'הדהוד' הנוסף שלו בדרך של שיתוף או סימון לייק משמש בסיס לתביעת נזיקין? במילים אחרות, האם פעולות השיתוף והלייק עולות כדי 'פרסום' כמובנו בסעיף 2 לחוק איסור לשון הרע? זוהי, בתמצית, השאלה שעמדה במרכז ההליך שבפנינו".

התביעה המקורית הוגשה נגד בני הזוג על ידי המוציאה לאור של מקומון בשם המקומון רמת-גן גבעתיים. בתביעה נטען כי בני הזוג פרסמו בפייסבוק פרסומים המכפישים את המקומון ועולים כדי הוצאת לשון הרע. המחלוקת נסבה על האופן שבו סיקר המקומון את התנהלותו של ראש העיר גבעתיים, רן קוניק, שנכנס לתפקידו בשנת 2013. מחלוקת זו גררה פרסומים שונים של תושבי גבעתיים בגנותו של המקומון. המערערים נמנו עם אותם תושבים, ועל-פי הנטען בלטו בפעילותם זו.

בית משפט השלום קבע, כי הפרסומים מגבשים עוולה אזרחית לפי חוק איסור לשון הרע, הוסיף וקבע כי ככלל, אין לראות במי שביצע שיתוף או לייק לפוסט שלא פורסם על ידו בפייסבוק – ומהווה לשון הרע – כמי שביצע בעצמו עוולה אזרחית של פרסום לשון הרע.

על פסק דין זה הוגש ערעור, ובהתחשב בהשלכות הרוחב הנודעות לסוגיה, ביקש בית המשפט המחוזי מהיועץ המשפטי לממשלה לשקול להתייצב בהליך, ובהמשך לכך הוגשה עמדה מטעמו. היועץ המשפטי לממשלה הציג עמדה שניתן לכנותה "עמדת ביניים" – אשר מבססת את האפשרות להגיש תביעה נגד מי שתרם באופן אקטיבי להפצה נוספת של הפרסום המקורי במתכונת של שיתוף, אך לא נגד מי שגרם לתוצאה זו באופן עקיף עקב פעולה של לייק.

פסק הדין של בית המשפט המחוזי אימץ את עמדתו של היועץ וקבע, כי יש לראות רק את פעולת השיתוף כעונה על הגדרת הפרסום בחוק לשון הרע ולא בפעולת הלייק.

על החלטה זו הוגש ערעור, שנדון כאמור בבית המשפט העליון, ונטען בו, כי אם תוסיף לעמוד על כנה הקביעה שפעולת השיתוף מהווה פרסום לפי חוק איסור לשון הרע, המשתמשים בפייסבוק יהיו חשופים לתביעות בעת ביצועה של פעולה "כמעט אקראית" אשר "לא פעם עשויה להיעשות בהיסח הדעת וללא הפעלת שיקול דעת".

בהחלטתה מציינת השופטת ברק, כי "פעולת השיתוף יוצרת מעין 'עותק' של הפרסום העוולתי אשר יוצג לחבריו או עוקביו של המשתף ברשת החברתית… ומנגד, קשה לראות בסימון לייק יצירת 'עותק' של הדברים וחזרה עליהם".

בסיכום החלטתה מציינת השופטת, כי "ההסדרים שבחוק איסור לשון הרע עוצבו במטרה לאזן בין חופש הביטוי מחד לבין זכותו של אדם לשם טוב מאידך. הטלת אחריות בנזיקין על אדם שבוחר ביודעין לשתף במידע דיבתי, לצד הפעלת ההגנות וההקלות הקבועות בחוק כמו גם החלת כלים דיוניים שעניינם איסור על שימוש לרעה בהליכי משפט, היא בגדר איזון נכון. לעומת זאת, קביעה לפיה גם פעולה המתמצת בהבעת רגש מסוים כלפי ביטוי תיחשב כפרסום תחת חוק זה, חורגת מגדרו של איזון זה ועלולה להוביל לאפקט מצנן משמעותי ובלתי רצוי על השיח החופשי ברשתות החברתיות.

"המחלוקת שבפנינו ממחישה את אחד מהאתגרים הניצבים בפני המשפט בעת הזו – התאמת המשפט הקיים לשינויים טכנולוגיים. פסיקתם של בתי המשפט חותרת לגשר על פני הפער בין ההסדרים הקיימים למציאות המשתנה. בצד זאת, יש לזכור כי על רקע הקצב המהיר של השינויים יתכן שאף ההתאמות עצמן יצריכו בחינה מחודשת בעתיד. כך, ייתכן שהנחות המוצא שעליהן נשען פסק דין זה – ההבדלים בין שיתוף ללייק – ישתנו ככל שאופיין של פעולות אלו ברשתות החברתיות ישתנה. מובן כי שינוי נסיבות שכזה יצריך חשיבה מחודשת גם אם השיקולים העקרוניים שהצגנו יישארו בעינם. למותר להוסיף, כפי שאף הוער בעבר… כי טוב יעשה המחוקק אם יידרש בהרחבה ובאופן מעמיק לעדכונו של חוק איסור לשון הרע באופן שיביא בחשבון את ההתפתחות הטכנולוגית – זו שחלה עד כה ואף זו הצפויה בעתיד הנראה לעין".