"תכנון טכנולוגי נכון היה יכול למנוע את האסון בשכונת התקווה"

"דבר ידוע היטב הוא שמידע בזמן חירום הוא צורך קיומי. אבל לא צריך לחשוב רק במושגים של כמה פעמים זה יכול לקרות בשנה. בדרך כלל, התכנון של מוקדי חירום מתייחס ומאופיין למצבי שגרה פלוס – וכאן מתחילה הטעות. תכנון טכנולוגי, ובכלל, נכון היה יכול למנוע את האסון בשכונת התקווה", כך אמר חגי דפנה, מנכ"ל תנופה, מומחה להיערכות בחירום בערים חכמות וחבר הנהלת המכון הישראלי לערים חכמות.

דפנה התראיין לאנשים ומחשבים בעקבות אסון המעלית המוצפת שאירע שלשום (ש') בשכונת התקווה בתל אביב, שבו נהרגו דין שושני וסתיו הררי. בחקירה ראשונית של האירוע התגלו תקלות רבות בניהול מוקדי החירום הקשורים לו, בפרט זה של שירותי הכבאות. כך, בשעות הבוקר של שבת ענה המוקד ל-200 קריאות בשעה, בעוד שמספר הקריאות שהוא קיבל באותו פרק זמן עמד על יותר מ-2,000.

"נראה שבעצם ההגדרה והתכנון של המוקד היה די ברור שבשעת חירום אמיתית הוא לא יוכל לתת מענה. אסור שבשעת חירום, כשבן אדם שזקוק למידע או לחלופין לסיוע מציל חיים, לא יהיה לו מענה, כי אז יכולים להתרחש שני דברים: האחד – שהוא ייפגע, והשני – שהוא יחשוב שאין לו עם מי לדבר ואז הוא ינסה לבד דברים שהוא חושב שנכון לעשות אותם. לפעמים זה גרוע יותר מפגיעה", אמר דפנה.

צריך לשנות את החשיבה

"אם נחסמים צירים ואי אפשר ללכת לבית ספר יום אחד זה לא נורא. אם חוסמים וצריך לאגור אוכל ליומיים במקום יום או לחמישה ימים במקום שלושה, זה אולי מסובך אבל גם לא נורא. אבל כשמדובר באמצעי שיש לו מענה קיומי צריך לחשוב לפי שיאים, שבדרך כלל מושגים במצבי חירום, ולא לפי שגרות", ציין.

הוא חושש שתרחיש דומה למה שקרה הפעם עלול לחזור על עצמו במקרי חירום אחרים, לדוגמה אם וכאשר תהיה שריפה גדולה או רעידת אדמה. "אלה הם מקרים שבהם אנשים יזדקקו להרבה מאוד מידע בנקודת זמן אחת. אפילו במלחמה, לא כל הדברים קורים בדיוק באותם הרגעים. למשל, יש הפוגות של כמה דקות או כמה שעות בין נפילות של טילים, והם נופלים בפיזור של מקומות. לכן, המצבים האלה הם קיצוניים וצריך לתת עליהם את הדעת", טען.

מה התשובה למקרי חירום כאלה?
"חברות מסחריות יודעות מצוין כי אם לא יהיה מענה לשיחה זה לא טוב, כי הן מפחדות לאבד לקוחות. הן גם יודעות שהמענה המרכזי לכך הוא טכנולוגי. על אחת כמה וכמה, זה מה שצריך להיות במוקדי חירום, כי שם עלולים לאבד לא לקוחות אלא חיי אדם. על ארגוני החירום לחשוב באותם מושגים, ואין סיבה שזה לא ימומש גם שם".

אילו פתרונות מועילים אחרים אפשר לממש?
"למשל, מרכזי חירום שמהווים בעצם 'רזרבה' – בשוטף הם מחכים לא מחוברים, ומתחברים רק כשצריך אותם, כדי להגדיל את שכבת התמיכה והמענה. במקרה חירום או לקראת מצבים בעייתיים, ניתן להכפיל את כוח האדם במרכז המידע, לפי תכנית מוגדרת. בנוסף, במקרי חירום, צריך שיהיה מישהו מעל מערכת המידע, שידע לנתח את המידע שהיא מספקת במהירות, כדי לכוון היטב את כוחות ההצלה. לוחם ההצלה בשטח לא יכול לדעת מהי התמונה הגדולה. אולי אפשר גם הקצאת ערוצים ייעודיים להעברת הודעות בזמן חירום בלבד. עוד היבט, ולא פחות חשוב: להכשיר את המוקדנים בנתינת מענה נכון לפניות התושבים בזמן חירום".

האם יש בעקבות האסון שאירע בשבת סכנה לפגיעה בקשר שבין האזרח לרשות המקומית?
"בהחלט. יש עכשיו אנשים בתל אביב שחושבים על היכולת של העירייה לתת מענה לצרכים שלהם כשהם יהיו במצוקה. האם בן אדם יגיד לעצמו במקרה הקשה הבא: אין טעם להתקשר לעירייה כי לא יהיה מענה, ויעשה מה שהוא חושב לנכון? השאלה הזאת בהחלט צריכה להישאל".