האם התביעה של פייסבוק נגד NSO תהיה חרב פיפיות נגדה?

בשנת 2014 רכשה פייסבוק את ווטסאפ בעקבות הפופולאריות העולה של הפלטפורמה החברתית שלה להעברת מסרי טקסט, תמונות, קובצי אודיו ווידיאו, שיחות קוליות מבוססות אינטרנט ויצירת קבוצות משתמשים, ובכך יצרה לעצמה פייסבוק פלטפורמה משלימה להעברת מסרים.

תביעה שהגישה באחרונה פייסבוק נגד קבוצת NSO טוענת, כי NSO ניצלה פירצה בווטסאפ לצורך מעקב אחרי לפחות כ-100 עיתונאים, דיפלומטים, פעילי זכויות אדם, מתנגדים פוליטיים, בכירים בממשל ואחרים. היכולת המיוחסת לתקיפה הנוכחית על פייסבוק פותחה כפי הנראה ב-NSO על בסיס פגיעות כלשהי שנמצאה על ידם באופן שבו מתבצעות שיחות הווידיאו של ווטסאפ. הפגיעות שנמצאה מאפשרת החדרה של רוגלה דרך שיחת וידיאו תמימה, מה שמאפשר להאזין ו/או לקבל שליטה מרחוק על מכשיר המובייל של המותקף. בתביעה של פייסבוק נטען, כי NSO עשתה "הנדוס לאחור" של אפליקציית ווטסאפ ופיתחה תוכנה, שתאפשר להם לבצע הדמיה של התנהגות רשת ווטסאפ לגיטימית על מנת להעביר ולהחדיר קוד זדוני כדי להשתלט על המכשירים.

בשנים האחרונות מופנית ביקורת הולכת וגוברת כנגד פייסבוק על כך, שהיא משמשת כלי מרכזי להפצת ידיעות כוזבות, עד כדי ערעור המערכת הדמוקרטית העולמית. ישויות מדיניות למדו לנצל היטב את הרשתות החברתיות לצורכיהן הפוליטיים והמדיניים, ובתוך כך לא פעם זורעים כאוס על ידי הפצת מידע שגוי, המעוות את תפיסת המציאות של האזרחים. מגמות אלו הובילו לכך, שלאנשים פחות ופחות חשוב לברר את העובדות ויותר חשוב להביע עמדות ולנתח את המציאות מתוך עמדה, כי תמיד ישנן בנמצא ידיעות אלטרנטיביות שיוכלו להיתמך בהן. יש הקוראים לכך עידן הפוסט-אמת, מצב שבו מתקיימת סימטריה מלאכותית בין מקורות ידע שונים, כך שידיעה המתפרסמת בעיתון מוסדי מקבלת חשיבות ותפוצה דומה לידיעה המתפרסמת באתר קיקיוני.

אל מול חצי הביקורת המופנים כלפיה, פייסבוק בעיקר גלגלה עיניים, ובצעד שנראה כי בעיקר נועד להוציא אותה ידי חובה, השיקה אפשרות לדווח על גבי הפלטפורמה על ידיעות כוזבות. התביעה נגד NSO חושפת את פייסבוק בקלונה על כך שהפכה לפלטפורמה המנוצלת בידי גורמים מסוכנים וזדוניים, הנעזרים בה לביצוע שלל פעולות פליליות, או, לכל הפחות, לא מוסריות בעליל. על הרקע הזה ימשיכו מדינות לנסות ולזכות ביכולות סייבר, המאפשרות להן לנטר פעילות זדונית המתבצעת בשטחן ואף לקדם רגולציה, שתכביד את נטל האחריות של פייסבוק ודומותיה לפרסום על גבי הפלטפורמות שלהן, בדיוק כפי שמחויבים גופי תקשורת אחרים. טענותיה של פייסבוק בבית המשפט עלולות להתברר כחרב פיפיות.

תגובת NSO הייתה: "אנו חולקים על ההאשמות ונילחם בהן ככל הנדרש. מטרתה של NSO היא לייצר ולספק טכנולוגיות מתקדמות לגופי מודיעין ממשלתיים ולגופי אכיפת חוק, המסייעים להילחם בטרור ופשע חמור. פלטפורמות מוצפנות מנוצלות לעתים על ידי פדופילים, ארגוני פשע וטרוריסטים כדי להסוות את פעילותם הפלילית. כל שימוש אחר במוצרינו שאינו מניעה של פשע וטרור חמור הוא שימוש לרעה ואסור על פי חוזה".

אמנם, הכלים נמכרים אך ורק לארגוני ביטחון של מדינות, אולם יש לא מעט מקרים שבהם הארגון הרוכש עושה שימוש בכלי על מנת למגר אויב פוליטי. עולות כאן כמה שאלות אתיות ומוסריות: האם מותר לעשות שימוש בידע צבאי למטרות עסקיות? האם ייצור של כלי סייבר בשוק האזרחי הוא תופעה שיש לקבלה? האם חוץ מההגבלה על מכירת כלים כאלו למדינות יש לייצר רגולציה נוספת, שתתיר מכירה רק לשימוש במתווה מסוים? אולי הגיע הזמן לייצר את "אמנת ג'נבה" של כלי סייבר התקפיים?

יש להניח שאנו בפתחו של עידן חדש, שבו תוכנה הפכה לנשק עוצמתי לכל דבר ועניין, ואולי הגיע הזמן להגדיר זאת כך.

הכותב הוא מנהל התוכנית להגנת הסייבר, HIT מכון טכנולוגי חולון