מדוע קיימת הדרת מהנדסות מההיי-טק?
אחוז הסטודנטיות למקצועות הטכנולוגיים גבוה, אבל שיעורן שלהנשים בקרב העובדים והמנהלים בענף נמוך הרבה יותר ● מדוע זה כך? ומה ניתן לעשות כדי לשנות את המצב?
ברחבי העולם צוין אתמול (א') יום המהנדסות הבינלאומי, שמאורגן מאז 2014 על ידי האגודה הבריטית למהנדסות (WES), ומ-2017 מתקיים תחת חסות אונסק"ו, ומשכך – הפך לבינלאומי. מטרתו של היום הזה היא לציין את החשיבות של שילוב מהנדסות בתעשייה בכלל ובהיי-טק בפרט, ולעודד יותר ויותר נשים ונערות ללמוד את המקצועות הללו.
אין זה סוד שהפערים בין גברים לנשים בלימודי מדעים והנדסה הם בעיה שקיימת בכל העולם, ויש אינסוף מחקרים, השערות ומסקנות מדוע המצב הוא כזה. חלק מהתשובות נובעות מסקסיזם: למשל, מהנדס מגוגל בשם ג'יימס דמור צוטט לא מכבר כאומר שיש מעט נשים בהיי-טק משום שהמבנה הביולוגי שלהן לא מתאים למקצועות אלה. יש לקוות שעידן ה-MeToo# מביא לירידה במספרן של אמירות מבישות מסוג זו.
אחד מים התירוצים שנוטים לתת בתשובה לשאלה מדוע אין יותר נשים מהנדסות הוא האיזון בין הקריירה לעבודה. נכון שענף ההיי-טק הוא תובעני במיוחד, כולל בהיבט של שעות העבודה, אבל הוא במקרים רבים מאפשר את האיזון הזה, למשל על ידי עבודה מהבית. בנוסף, יותר ויותר חברות רב לאומיות מאפשרות לאבות, ויש כאלה שאפילו מחייבות אותם, לסיים את העבודה לפחות יום אחד בשבוע מוקדם, כדי להיות עם הילדים הקטנים שלהם ולעזור בנטל גידולם. במספר גדל והולך של חברות רב לאומיות, כולל כאלה שפועלות בישראל, יכול הגבר לקחת חופשת לידה לא על חשבון ימי החופש הצבורים שלו וללא קשר אם האישה לקחה חופשת לידה או לא.
אולם, חלק לא מבוטל מהבעיה הוא האמונה הרווחת שהנדסה היא מקצוע רק לגברים. מחקר של אוניברסיטת סטנפורד גילה כי הבעיה מתחילה כבר בשלב הגיוס של מהנדסים שחברות עושות בקמפוסים השונים. על פי המחקר, כבר אז נוצרת אווירה שלפיה המשרות מיועדות לגברים, אין כל מאמץ לפנות לנשים והתוצאה היא הפער המדובר.
אלא שכיום מקובל לחשוב ששורש הבעיה אינו בקמפוסים, כי אם במערכת החינוך המוקדמת יותר. מערכות החינוך בעולם, כולל בישראל, מפנות מעט משאבים ותשומת לב למקצועות ההנדסה. מה גם שנעשו כאן טעויות: בשנים קודמות שילבו את הבנות תלמידות ההנדסה עם הבנים באותה הכיתה, ואז הבינו מהר מאוד שהן לא מסוגלות להתמודד אתם – מה שחיזק את הדימוי העצמי של הבנות שהן "לא מתאימות". הגישה הזאת משתנה ובחלק מהמקומות נפתחות מגמות לבנות בלבד – לא בגלל הדרה דתית, חלילה, אלא כדי לחזק להן את הדימוי העצמי.
מה בישראל?
אצלנו, העדר מספיק המהנדסות לא עומד רק בזכות עצמו. כלומר, בנוסף לסיבות שיש בכל העולם, כאן מדובר בחלק מבעיה רחבה יותר, של מחסור חמור בעוסקים במקצוע ההנדסה באופן כללי, שעומד על 10,000 בשנה, ויש אומרים שאפילו יותר.
עם זאת, גם בארץ מתמודדים עם הסטיגמות אצל החברות והדימוי העצמי של הנשים בהקשר זה, ונתונים אחרונים של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה מגלים שעל אף שאחוז הסטודנטיות למקצועות האקדמיים הרלוונטיים גדול מזה של הסטודנטים, חלקן בתעשייה עדיין קטן יחסית. הסיבה היא שרבות מהן מסיימות את התואר, אבל הולכות לעסוק במקצוע אחר.
גבי מרום, מומחית בתחום הגיוס וההדרכה לעולמות הסייבר, שפרשה לא מכבר משירות בחיל המודיעין. מסכימה עם נתונים אלה. לדבריה, "העולם הטכנולוגי הוא גברי ברובו. רק 32% מכלל העושים בגרות במחשבים הם תלמידות. באקדמיה לומדות יותר מ-50% נשים, מתוכן רק 25% במקצועות טכנולוגיים, ורק 17% לומדות לימודי הנדסאות. רוב הנשים אינן בתחומי הליבה, ההארד קור, של הטכנולוגיה, אלא בשוליים, כגון בעולם הבדיקות. מספרן בכלל עולם ההיי-טק עומד על 35% ובעולם החומרה – רק על 12%".
בכל זאת, ניצנים של שינוי
יש שינוי אחד שכן בולט בהקשר זה בשנים האחרונות: עלייה במודעות לבעיה. אנחנו רואים ניצנים של יוזמות ממשלתיות מכיוון משרדי החינוך והעבודה והרווחה. בנוסף, ידיעות אחרונות מקיים פרויקט שנתי בשם מהנדסות העתיד, שמחבר בין תלמידות תיכון לתעשיית ההיי-טק. אבל זה לא מספיק. לצמצום הפערים בין מהנדסים ומהנדסות בישראל, ולקליטתן של יותר נשים בענף, נדרשת פעולה משולבת של הממשלה, במיוחד דרך מערכת החינוך, ושל התעשייה. זו, מצידה, יכולה לקלוט יותר נשים, בוגרות מדעי המחשב, בכל הדרגים ובכל המקצועות.
לבסוף, כדאי שהממשלה תאמץ את יום המהנדסות הבינלאומי ותציין אותו – מה שייתן לנושא תוקף לאומי ויבליט את חשיבותו.
דעתי היא שכנראה לא מעניין נשים היי טק, מעניין אותן מקצועות אחרים. אולי נשים וגברים לא באמת פועלים מאותן הסיבות? אולי כן יש הבדלים בין המינים? אולי נשים בכללי לא אוהבות הנדסה? איפה המלחמה בחוסר בגברים בתחום המרפאות בעיסוק?