החומה שההיי-טק לא פורץ

הדו"ח השנתי של מרכז טאוב, שמציג נתונים על מצב האומה, מתייחס גם לענף ההיי-טק. על פי הדו"ח, בעוד שעובדי ההיי־טק הישראלי מהווים 8.2% מהמועסקים במשק, הם משלמים כרבע מכלל תשלומי מס ההכנסה. נכון הוא שהם משתכרים כפול מהעובדים בענפים אחרים, אבל בכל זאת, שיעורם נמוך. השיעור הנמוך הזה הוא נתון מדאיג, ונובע בין היתר מהמחסור החמור בכוח אדם בענף.

שיעור ההשתתפות הנמוך בהיי-טק נובע מחומות שהענף יצר לעצמו שלא במתכוון, ומחקרים אחרים שנעשו, וכן דו"חות שנכתבו על ידי גופי ממשלה כמו רשות החדשנות, מתריעים מפני פצצת זמן חברתית. הכוונה היא לחומה שתוחמת את תעשיית ההיי-טק לאזור שבין גדרה לחדרה, מעצימה את אי השוויון בחברה הישראלית, מגדילה את הפערים בין הפריפריה למרכז ומונעת מצעירים בעלי כישורים באזורים אלה לפרוץ את תקרת הזכוכית.

הדו"ח של מרכז טאוב תולה את זה בעיקר בעובדה שהמדינה לא עושה מספיק כדי שחלקים גדולים יותר מאותם 92% מהעובדים שלא מועסקים בהיי-טק יקבלו את הכישורים המתאימים לעבור לענף. כך, למשל, ההיקף והקצב של ההסבות המבוצעות לא מספקים על מנת לתת מענה למחסור בכוח אדם. בשנים האחרונות נעשים מהלכים ראשונים בנושא, כמו זה של רשות החדשנות, שמעודדת הכשרת מהנדסים במסגרות לימודים שונות, אבל זה לא מספיק, מה גם שהמחזורים הראשונים של הסבות אלה טרם השתלבו ממש בשוק. העדר היקף מספיק של הסבות ואיתור אנשים שמתאימים לכך רק מחמיר את המחסור בכוח אדם, מעלה את הפערים ומקשה על ישראל להתמודד בתחרות הגלובלית, מאחר שעלות המהנדס הישראלי נעשית יקרה יותר ויותר.

החרדים והערבים בחוץ

הדו"ח מצביע כבעיה גם על אי שילוב חרדים וערבים במידה מספקת בענף. לגבי החרדים, אנשי מרכז טאוב סבורים כי הבעיה היא העדר מקצועות ליבה כמו אנגלית ומתמטיקה. דבר ידוע הוא שידיעת השפה האנגלית היא סף כניסה בסיסי לענף ההיי-טק. הדו"ח מציע להטמיע לימודי אנגלית במוסדות החרדיים, אבל לכולם ברור שזו משימה בעלת סיכוי קלוש להתממש, בפרט בתקופת בחירות כמו זו שאנחנו נמצאים בה ומיד לאחר מכן, בימים שבהם צריך להרכיב קואליציה – יהיה המנצח בבחירות מי שיהיה.

עד שיטמיעו את לימודי האנגלית במערכת החינוך החרדית, המדינה יכולה להשקיע הרבה יותר בהסבות בקרב בני ובנות מגזר זה. כאן האתגר קשה ביותר, מאחר שמדובר באוכלוסייה שהיציאה לעבודה וללימודים שאינם לימודי קודש עדיין אינה דבר טריוויאלי עבורה. יש לא מעט חרדים וחרדיות שהיו שמחים לעשות הסבה, אבל עדיין לא מצאו את המסגרות המתאימות להם. מנגד יש כאלה שמנסים בכל זאת, אבל נדחים על ידי המוסדות, וגם מתקשים למצוא עבודה.

אותם חסמים קיימים גם אצל הערבים. גם אלה מהם שסיימו לימודי תואר ראשון והאנגלית שגורה בפיהם מתקשים למצוא עבודה בהיי-טק, ולא בגלל כישוריהם.

תמונת מצב לא מעודדת

התמונה שעולה מהדו"ח אינה מעודדת – לא לגבי העתיד של ענף ההיי-טק, לא של ישראל כאומת חדשנות ולא של החברה שלנו, שמתמודדת עם האתגר של צמצום הפערים ויצירת השוויון החברתי. בניגוד למה שחושבים, הבעיה אינה בהכרח העדר תקציב, אלא מנטלית ותפיסתית מצד קובעי המדיניות ומקבלי ההחלטות, שמנתבים אותו למקומות לא נכונים.

העידן הגלובלי, האוטומציה והדיגיטל מתממשקים לכל תחום בחיינו, וזאת עוד סיבה מדוע ענף ההיי-טק לא יכול להישאר בגבולות החומה שהוא התנחל בה. העובדה שהממשלה לא עושה די אינה פוטרת את ראשי הענף, את מנכ"לי החברות, לחפש פתרונות יצירתיים לשלב אוכלוסיות מגוונות יותר. התירוץ הסקסי של "אנחנו מחפשים את המוחות הטובים ביותר שיביאו לנו את ההמצאה הבאה" לא יכול להיות המנטרה היחידה של מנהלי הגיוס. חשוב וצריך לשאוף לגייס את הטאלנט הבא, אבל כל הצדדים – הן ראשי ההיי-טק והן מקבלי ההחלטות בממשלה – חייבים להבין שאם שיעור ההשתתפות של העובדים בענף ימשיך לדשדש סביב ה-8%, המצב לא ייעשה טוב יותר.

כל מה שנכתב עד עכשיו מתקשר לשיח אחר שעלה באחרונה בענף – אמנם בהקשר של הבחירות, אבל הוא רלוונטי כל השנה: חברות ואנשי ההיי-טק חייבים לגלות מעורבות הרבה יותר עמוקה במה שנעשה בחברה הישראלית, להסתובב בכל רחבי הארץ, להכיר את ישראל האמיתית ולנסות להתחבר אליה. הזמן לא פועל לטובתו של אף אחד והשעון מתקרב בצעדי ענק לשעת האפס, שממנה יהיה קשה מאוד להתקדם.

הנה עוד אתגר שהפתרון שלו יצטרך להמתין עד הסתיו, בתקווה שאז תחזור המדינה לפעילות נורמלית, עם שרים ומשרדי ממשלה שמתפקדים באופן מלא.