למה בכל זאת יש סיכוי למנות שר לענייני היי-טק?

הממשלה קיבלה אתמול (א') החלטה לבטל את מגבלת מספר השרים שיכהנו בקדנציה הקרובה. המשמעות היא שהממשלה הבאה תכלול מספר גדול של שרים, עם משרדים ולשכות.

הדרישות השונות של השותפות הפוטנציאליות לקואליציה במשא ומתן עם הליכוד ככל הנראה מובילות להחלטה לפצל סמכויות של משרדים קיימים – כדי לספק את דרישותיהם וכדי לא לקפח את השרים והח"כים של מפלגת השלטון. הביקורת הציבורית שנשמעת על אפשרות כזו מתבססת בעיקר על העלות התקציבית של כל משרד, וכן על חשש מהגדלת הביורוקרטיה ופגיעה ביכולת ההתייעלות – מה שיפגע בכושר הצמיחה של המשק, ובעיקר בענפי הייצוא, שההיי-טק הוא המוביל שבהם.

אבל מהעז הזה יכול, אולי, לצאת מתוק. פיצול משרדים עשוי להביא, למשל, להפרדה בין משרד המדע למשרד לענייני טכנולוגיה, שבקלות ניתן להסב אותו למשרד לענייני היי-טק וחדשנות, כפי שכבר מקובל במספר מדינות בעולם. משרד עצמאי, עם סמכויות ותקציבים, יכול להניע יוזמות לצמצום המחסור בכוח אדם, לעידוד ההשקעות בארץ ועוד.

נתניהו יכול ללמוד מגנץ

הדרישה להקמת משרד לענייני היי-טק עלתה במערכת הבחירות האחרונה. באירוע שערכה מפלגת כחול לבן ערב הבחירות אמר יו"ר המפלגה, בני גנץ, כי מינוי שר לענייני היי-טק הוא אופציה שבהחלט תישקל אם הוא יקים את הממשלה. זה לא קרה בסוף, אבל מאחר שנושא ההיי-טק אינו פוליטי ולא חלק מהמחלוקות בין ימין ושמאל, הרי שהקואליציה המתהווה, בראשות בנימין נתניהו, יכולה לאמץ את הרעיון.

לרעיון להקמת משרד לענייני היי-טק יש מתנגדים. אלה טוענים שלמשרד לא יהיו סמכויות והוא ייצר ביורוקרטיה מיותרת. לעומת זאת, הנימוק בעד הקמת המשרד הוא שיינתנו לו סמכויות שנתונות כיום בידי מספר משרדים, שאין כל תיאום ביניהם – מה שגורם לפגיעה בכושר העמידה של הענף ובייצוא, ולביורוקרטיה שמבריחה מפה יזמים.

הטיפול בהיי-טק כיום מפוזר בין משרדי הכלכלה, האוצר, ראש הממשלה, העבודה והרווחה, החינוך והמשרד לשוויון חברתי. לכל אחד מהמשרדים הללו יש תחומי טיפול רבים מעבר לענף ההיי-טק, והתקצוב של החלקים הרלוונטיים הוא בהתאם. כלומר, אף פעם לא תואם את הדרישות במציאות. הדוגמה הקלאסית היא תקציב רשות החדשנות, מה שבעבר נקרא המדען הראשי. הקמת הרשות הייתה צעד חשוב, והיא נועדה לאפשר מיקוד יתר בנושאי חדשנות, טכנולוגיה וצמיחה. אבל דבר אחד לא השתנה: היקף התקציב הממשלתי, שעדיין מדשדש סביב ה-1.5 מיליארד שקלים – בדיוק כפי שהיה בתקופה שבה פעל המדען הראשי.

המציאות הזו היא אחת הסיבות לדרישה להקמת משרד, או לפחות רשות עצמאית, לענייני היי-טק, שרשות החדשנות תהיה חלק ממנו או ממנה. העברת סמכויות תצמצם את העלות התקציבית, שכן הם ייגרעו מהמשרדים הקיימים. כך, למשל, שום נזק לא ייגרם למשרדים השונים ולמדינת ישראל אם משרד העבודה והרווחה יפסיק לטפל בהכשרת כוח אדם להיי-טק ובחינוך הטכנולוגי שמחוץ למשרד החינוך, ויעביר את הסמכויות למשרד החדש.

שום דבר לא ייגרע אם מיזם ישראל דיגיטלית יעבור מהמשרד לשוויון חברתי למשרד חדש לענייני היי-טק. השרה לשוויון חברתי, גילה גמליאל. צילום: ניב קנטור

רשות התקשוב וישראל דיגיטלית כדוגמאות

יש לטיעון הזה דוגמה טובה: לפני יותר מארבע שנים העביר נתניהו את התקשוב הממשלתי, שהיה במשך שנים תחת אגף החשב הכללי במשרד האוצר, לטובת הקמת רשות תקשוב במשרד ראש הממשלה. אף קיר לא התמוטט במשרד האוצר ואף עובד לא פוטר, כי לאוצר יש מספיק נושאים לטפל בהם. והנה דוגמה נוספת שמוכיחה את ישימות השינוי המוצע: כאשר נתניהו הקים את הממשלה הקודמת (זאת היוצאת כעת) הוא העביר לשרה לשוויון חברתי, גילה גמליאל, את הטיפול בישראל דיגיטלית. לא הייתה לכך סיבה הגיונית, אלא העובדה שגמליאל אמרה לנתניהו שבלי תקציב היא לא לוקחת את המשרד. משרדה קיבל 180 מיליון שקלים לצורך פעילות ישראל דיגיטלית וכיום, התקציב הכולל של המשרד שלה עומד על כמעט מיליארד שקלים והוא תקציב צבוע, כלומר – לא ניתן לשנותו משנה לשנה.

חיבור ישראל דיגיטלית למשרד שיעסוק רק בהיי-טק יכול לחולל שינויים משמעותיים בטיפול במשאב הכי יקר שיש לנו: ההון האנושי, שעל בסיסו אנחנו נקראים אומת החדשנות. שר לענייני היי-טק יכול בנוסף לתקן את העיוות שנוצר לאחר שלרשות התקשוב לא ניתנו סמכויות ביצועיות, והיא תלויה ברצון הטוב של מנהלי המשרדים.

השורה התחתונה: הגדלת מספר השרים ופיצול המשרדים הם לא הדבר האידיאלי. אבל אם נגזר עלינו לחיות עם מציאות כזו, פיצול אחד המשרדים והקמת משרד לענייני טכנולוגיה, חדשנות והיי-טק, עם סמכויות ביצועיות, יכול להמתיק מעט את הגלולה ולסייע לתעשייה.