30 שנה ל-www, או: המהפכה שהחלה מחדר אחד בז'נבה

ה-World Wide Web, או, בקיצור, ה-www, חוגג היום (ג') יום הולדת 30. יותר נכון, יום הולדת 30 ליציאתה של הרשת כמו שאנחנו מכירים אותה לפומבי. ב-12 במרץ 1989 "שחרר" טים ברנרס-לי את ה-www מידיהם של אנשי המחשוב בלבד, ובעיקר חוקרים באוניברסיטאות, והפך אותו לנחלתו של כלל הציבור.

ברנרס-לי בסך הכל חיפש פתרון לבעיה הנובעת מאופיו של מאיץ החלקיקים CERN – היותו גוף רב לאומי, שבו מדענים נסיינים ותיאורטיקנים מכל העולם מבצעים מחקרים. אלא שה-CERN ממוקם רק בז'נבה ולפני עידן ה-www, היה על המדענים להגיע לשם פיזית ולא לעשות דבר שרווח כיום ושמהפכת האינטרנט מאפשרת אותו – לעבוד מרחוק.

בכדי לנתח את הנתונים צריך שהם יתועדו באיזשהו מקום. באותו העידן, שנראה כיום כמעט פרה-היסטורי, היו מערכות רבות – הן מערכות ההפעלה של המחשבים האישיים של החוקרים והן המיינפריימים הגדולים שהיו ב-CERN, הסביר ברנרס-לי בכנס שהתקיים לפני כמה חודשים בלונדון. "במהלך השנים נעשו ניסיונות להגיע למערכת תיעוד בסיסית אבל זה לא עבד, כי כל חברה חשבה שמערכת ההפעלה שלה היא הכי טובה וששאר החברות צריכות להתאים את עצמן אליה", אמר.

ברנרס-לי ניסה ליצור את המערכת האחת הזאת בעצמו – ובסופו של דבר הצליח. "הכלל הבסיסי היה פשטות", אמר. כך נולד מה שהוא מכנה אינטרנט 1.0, ויותר ויותר אקדמאים השתמשו בו על מנת לפרסם את הבלוגים הראשונים, להעלות מידע נוסף ולתקשר עם חוקרים אחרים. בניגוד למה שאולי ניתן לצפות מרשת המונית, גם אם היא של אקדמאים בלבד, הם לא התפשרו על איכות התכנים.

ככה זה כשלא רושמים פטנט

אחת הסיבות, ואפשר לומר שאף הסיבה המרכזית, שהאינטרנט הפך לנחלת הכלל היא שברנרס-לי לא רשם פטנט על ה-www. לכן, לקראת אמצע שנות ה-90 הוסרו המגבלות שהטילו ממשלות על הצטרפות לאינטרנט (עד אז היה צורך להוכיח שמדובר בגוף שמתבצע בו מחקר ופיתוח), וכמה שנים לאחר מכן החלו לצמוח חברות שהיו להם מודלים מבוססי ווב. הקצב גבר, עד שבשנת 2000 התפוצצה בועת הדוט.קום. רוב היישומים הללו הקדימו את זמנם, אבל שילוב של ה-www עם מהפכות טכנולוגיות אחרות אפשר להתגבר על כך. בלעדיו לא היו מגיעים לחיינו דברים שברנרס-לי והמדענים מאז כלל לא חלמו עליהם, כמו הטלפונים החכמים, האפליקציות השונות – למשל אפליקציות שידוכים, שירותים מבוססי מיקום (דוגמת אובר ו-airbnb) ועוד. בדור החמישי צפויים מיליארדי התקנים אוטונומיים להתחבר לרשת ולגרום למהפכה שעדיין קשה לתפוס אותה.

טים ברנרס-לי. צילום: drserg, BigStock

לא רק דברים חיוביים הביאה הרשת, אלא גם את הדארקנט, עם המסחר בנשק, בסמים ובבני אדם. רבים משתמשים לרעה גם ברשת ה-"לגיטימית" למטרות בריוניות או כדי לבצע הונאות – למשל התערבות בבחירות ובמשאלי עם. או, במילים אחרות, פייק ניוז. פרשת קיימברידג' אנליטיקה היא דוגמה טובה לזה. ככלל, ברנרס-לי מודאג מההשתלטות של מספר חברות גדולות על האינטרנט – תופעה שאותה הוא מכנה אינטרנט 2.0. הוא רוצה להגיע לדור הבא, אינטרנט 3.0, שבו השליטה על המידע האישי של המשתמשים תוחזר אליהם.

וכך פתרון שמדען מחשבים אחד שרצה לשפר את הקשר בין אלפי מדענים מכל העולם החל לגלגל לא פחות מאשר את הגרסה המודרנית, הנעה על סטרואידים, של המהפכה התעשייתית. אין תחום בחיינו שלא עבר או יעבור שינוי בגלל האינטרנט או בסיועו. מקצועות ייעלמו, הבינה המלאכותית תחליף גם נותני שירותים ולא רק פועלי ייצור, מודלים עסקיים קרסו ומעל לכל, הדורות שנולדו אחרי שברנרס-לי "שחרר" את ה-www לציבור הרחב חיים בעולם שונה לחלוטין מזה שחיו בו הדורות הקודמים.

כל זה נולד בחדר קטן ב-CERN, שעד היום קבוע בכניסתו שלט שמנציח את המהפכה שהתחילה ממנו.