לא להנציח את הבינוניות

הממשלה תדון ביום א' בחדשנות הישראלית ובדרכים למיתוגה מחדש. במסגרת זו היא תשמע את סקירת שר הכלכלה, אלי כהן, על התכניות שמפעיל המשרד להעצמת נשים בהיי-טק ותתבקש לאשר את הרפורמה בהשכלה הטכנולוגית בישראל, בעיקר בכל הנודע להכשרת טכנאים והנדסאים. הממשלה הציבה יעד שלפיו עד 2023 יעמוד מספר ההנדסאים והטכנאים שהיא מסמיכה על 15 אלף בשנה.

עד כאן הכל טוב ויפה. אבל דווקא התאחדות התעשיינים גילתה התנגדות לרפורמה. זו אותה התאחדות שמאגדת בתוכה את תעשיית ההיי-טק ושלכאורה אמורה ליהנות מהכשרתם של מהנדסים חדשים, שיכולה לענות במשהו על המחסור החריף בכוח אדם בענף. במכתב חריף ודי חריג ששלחו אתמול (ד') לראש הממשלה דורשים ראשי ההתאחדות מנתניהו שלא להעלות את הרפורמה להצבעה.

לטענת התעשיינים, הרפורמה נועדה להקל את תנאי ההכשרה, עד כדי כך שהיא עלולה לנפק טכנאים ומהנדסים לא מוכשרים מספיק, ובכך להזיק לתעשייה ולגרום לאיבוד היתרון המרכזי שמביא לכאן חברות זרות: איכות ההון האנושי הישראלי. למשל, במסגרת הרפורמה יוכלו סטודנטים לקבל תעודת טכנאי מוסמך או הנדסאי גם אם לא השלימו את כל 1,700 השעות הנדרשות ללמידה לשם כך. כמו כן, הרפורמה נועדה להקל בתנאי הקבלה למכללות הטכנולוגיות, במטרה להרחיב את השורות.

התעשיינים: יש חלופות שלא יורידו את הרמה

מדובר בניסיון של הממשלה להתגבר על המחסור החמור בעובדים בענף. התעשיינים, מן הסתם, מודעים למחסור הזה – הם הראשונים שסובלים ממנו, אבל טוענים שלא כך יש להתגבר עליו.

הנושא אינו חדש ובתעשייה מדברים עליו כבר זמן רב, אלא שעכשיו היא העת, או יותר נכון עוד עת, שבה מקבלים החלטות. יכולים לטעון אלה שקוראים את הטענות של התעשיינים שהם לוקחים סיכון ויורים לעצמם ברגל, מאחר שהמציאות היא שאין חלופה לאותו כוח אדם שהממשלה מעוניינת להכשיר, וממילא כוחות השוק הם אלה שקובעים והמעסיקים בכל זאת קולטים את אותם האנשים. אלא שפה בדיוק נמצאת הנקודה שעליה הם נאבקים: ראשי התעשייה טוענים שיש חלופות שיוכלו להמשיך ולשמור על הרמה הגבוהה של הבוגרים, והנושא נמצא בידיים של הממשלה (בפרט של משרדי החינוך והרווחה), ושל האוניברסיטאות. יתרה מזאת, הם מצביעים על כך שההכשרה לעבודה בהיי-טק צריכה להתחיל מגיל צעיר, מבתי הספר התיכוניים, ולשאוב יותר משאבים מהיחידות הטכנולוגיות בצה"ל.

התעשיינים יודעים שזה תהליך שכבר החל בחלק מבתי הספר ובכל מקרה, הוא לא יקרה מהיום למחר. הם עצמם שותפים ללא מעט תכניות שנועדו לאתר את המצוינות, את הסטודנטים הבאים, שיש להם פוטנציאל לסיים את הלימודים האקדמיים הרלוונטיים בציונים גבוהים. אבל כדי שזה ילך מהר יותר דרושה התערבות ממשלתית, מה שמחבר למכתב של התעשיינים: הם אומרים לממשלה שבמקום שתשקיע כסף רב בהכשרת סטודנטים שבסופו דבר לא יהיו מצוינים, עליה להגדיל את המשאבים על מנת לאתר צעירים וצעירות מכל רחבי הארץ, בעלי פוטנציאל, ולסייע להם להתקבל למוסדות האקדמיים, שלא עושים הנחות לאף אחד. כך, לשיטתם, יגדל הסיכוי שבסופו של יום התעשייה תקבל את הטובים ביותר. יש גם לקחת בחשבון שחלק לא מבוטל מאלה שפונים למוסדות שמכשירים טכנאים והנדסאים במסלול מקוצר עושים זאת מתוך ויתור, כי אף אחד לא דרבן אותם ולא סייע להם ללכת למסלולים קשים יותר.

זהירות מקרבות האגו

אחרי שאומרים את כל זה, צריך מאוד להיזהר, ויש לקוות שגם התעשיינים חושבים כך. אסור לקחת את המכתב שלהם ולצרף אותו למלחמת האגו שמתחוללת מזה שנים בין האקדמיה ה-"מסורתית" למכללות הטכנולוגיות. כאן יש להדגיש שוב שהמאבק של התעשיינים אינו נגד כלל ההנדסאים והטכנאים, אלא נגד אלה שהממשלה מכוונת אותם לא להיות מצוינים.

בוגרי מכללות טכנולוגיות מאיישים את המשרות הכי נחשקות במרכזי הפיתוח וגם הם יכולים אלה שיקימו את הסטארט-אפ המבריק הבא ויצעידו אותו להצלחה מטאורית. כוחות השוק עושים את שלהם, בוודאי כשיש מחסור בכוח אדם. מה שנדרש הוא שהממשלה תכוון את סדרי העדיפויות בצורה נכונה ולא תעשה חיים קלים לאנשים כאלה ואחרים, כדי שלא להנציח את הבינוניות. היא צריכה להשקיע משאבים באיתור המוחות המבריקים הבאים, שהפוטנציאל שלהם אפילו לא מגרד את המיצוי, בדגש על הפריפריה ועל מגזרים שלמים שמודרים מהתעשייה או לא מקבלים ייצוג מספיק, כגון נשים, חרדים וערבים.

כל מי שמסתובב בארץ יודע שהצעירים האלה קיימים, רק אף אחד לא איתר אותם עד היום. לממשלה הכי קל להזרים תקציבים ולשנות תקנות במוסדות שהיא שולטת עליהם. חיפוש פתרונות מחוץ לקופסה לא נמצא בלקסיקון של מקבלי ההחלטות, וכשזה מגיע לכדי איום ממשי על תעשיה שלמה באה התגובה החריפה של התעשיינים. מעניין יהיה לראות האם הממשלה תתייחס לטענות אלה.