סוגרים את 2018: ידיעת השנה שלי

היו מתקפות סייבר מקפיאות שנגעו בכל אחד ואחת מאתנו (או יותר נכון כל אחד ואחד מהניידים או המחשבים שלנו), היו ועדיין נשמעים הדי העוצמה מחבטת הנפילה על הקרקע של אם כל אימפריות הסושיאל, הלוא היא פייסבוק בעקבות פרשת קיימברידג' אנליטיקה, שנראה כי ספק אם אי פעם תצליח להתאושש ולחזור כמו לפני הסערה, טלגרם הספיקה לפרוח וגם נבלה באותה מהירות, היו רובוטים שהלכו והפכו חכמים יותר ויותר בתחרות מול חוכמת האדם , היו מטבעות וירטואלים שהתפשטו באופן ויראלי, והיו גם סטארט-אפים למכביר בתחומים מגוונים שהפכו דמיון למציאות ועודם הופכים.

אבל בין כל אלו ואחרים נוספים שהיריעה קצרה כאן מלהכיל, צדה במיוחד את עיניי ידיעה אחת, המבשרת לדעתי יותר מכל אחת אחרת, על היכולת הטכנולוגית שתחולל מהפכה קרובה בחיינו, מהפכה מהגדולות בתולדות האנושות. היא למיטב זכרוני לא קיבלה אצלנו אפילו כותרת ראשית (ידיעה שמופיעה באתרנו בגדול ובבולטות יתרה מפאת חשיבותה), וזאת בשל נטייתם הטבעית של אירועי סייבר ומתקפות זדוניות על הסמארטפונים שלנו לכבוש את אותה שורת תשומת לב בולטת.

איך, מה וכיצד תרצו לעצב את הזיכרון שלכם?

המדובר בפיתוח הטכנולוגיה שיכולה למחוק ובכלל לנהל את הזיכרון של האדם. כן, ככה פשוט, ככה מורכב. הייתם מאמינים? באופן ראשוני הטכנולוגיה כבר קיימת והפיתוח בתחום זה הולך ומתקדם במהירות. איך ומה תרצו לעצב בזיכרון שלכם?

מדענים לומדים כיום כיצד נוצרים זיכרונות במוח וכיצד ניתן לזהותם, לאחזר אותם ולשפרם באמצעות שתלים. לפני מספר חודשים כתב על כך יוסי הטוני בכתבה שעסקה בטכנולוגיה שאוטוטו תהפוך לחלק בלתי נפרד מחיינו, ותאפשר לפרוץ למוח האנושי – וכתוצאה מכך גם עלולה לעמוד בפני סכנת פגיעות ממתקפות סייבר.

כך עולה כי בתוך חמש שנים, לפי ההערכות, מדענים יהיו מסוגלים להקליט באופן אלקטרוני את אותות המוח המרכיבים את הזיכרונות, לשפר או אפילו לכתוב אותם מחדש – בטרם יחזירו אותם למוח. עשור מעכשיו, צפוי שתל העצמת הזיכרון המסחרי הראשון להופיע בשוק. תוך שני עשורים, הטכנולוגיה תהיה מתקדמת מספיק כדי לאפשר שליטה מקיפה על הזיכרונות שלנו!

לכל אחד ואחת מאתנו יש כנראה זכרונות שהיינו מעדיפים למחוק או לפחות לעצב מחדש באופן יותר "ורוד" מבחינתנו. גם מי שיגידו לכם שכל מה שהיה הריי היה לטובה והכל מחשל ומעצב, לבטח היו שמחים ללחוץ בקליק על איזשהו כפתור שיעלים להם משהו פחות נעים שצרוב בזיכרונם. אז היום שתרחיש כזה יתממש הולך ומתקרב.

זיכרונות הם כמו תיקיות בגדלים וצבעים שונים בספרייה האינסופית של חיינו. הם עולם סבוך. יש זיכרונות לטווח ארוך, לטווח קצר, זכרונות ילדות, זיכרונות טראומטיים מצד אחד וזכרונות נעימים של מראות קולות וריחות מחוויות ומאנשים אהובים מצד שני, זיכרונות שמשפיעים עלינו, שמרעידים אותנו, שמשתקים אותנו, או כאלה שמעוררים אותנו או לוקחים אותנו ואת רצונותינו למחוזות אחרים.

יש אנשים שחוויה טראומתית שעברו בחייהם לא עוזבת אותם והופכת את חייהם לחלוטין ואילו רק ניתן יהיה למחוק אותה מהזיכרון ייתכן וחייהם היו שונים, טובים יותר. אבל האם זה טוב? להם כפרטים? לנו כחברה? לאמת ההיסטורית? ?

ניצולי שואה למשל, האם היו מעדיפים למחוק את החוויות הנוראיות שחוו? ואם היו יכולים, מה היו ההשלכות מכך? אולי היה להם כאנשים פרטיים טוב יותר בחייהם?

באיזו מידה מחיקת הזיכרון של ניצולי השואה הייתה משפיעה על הזיכרון הקולקטיבי, זיכרון האנושות את האמת ההיסטורית ולאלו המבקשים לזכור ולא לשכוח על מנת למנוע שואות נוספות? הרי יש מי שאומרים שלא הייתה שואה גם מבלי שימחק זיכרונם באמצעות טכנולוגיה מתקדמת.

למחוק מהזכרון אונס אכזרי?

אונס אכזרי הוא זיכרון טראומטי קשה. ומה אם הנפגעות יכלו למחקו? האם הפושעים היו באים לדין בעקבות עדות הנאנסות, או שהיו יכולים להמשיך לפשוע בעוד שהנפגעות היו יכולות לשוב למסלול חייהן אם היו מוחקות בקלות את זיכרון הטראומה? כך באינסוף דוגמאות קשות ממציאות חיינו: נפגעי טרור, הורים לילדים שחוו טראומה, תאונות דרכים, קורבנות אלימות, ועוד.

ומה אם היינו מוחקים זיכרון מסוים ובתוך כך למעשה שוללים גם את האפשרות להתחרט על מחיקת הזיכרון?

ימים יגידו. לבטח מדובר בפיתוח טכנולוגי שטומן בחובו פוטנציאל מהפכני של ממש לגבי חיי האדם. זו ידיעת השנה שלי ל-2018. מה תהייה הידיעה בשנה הבאה? ימים, וטכנולוגיה, יגידו.