איך מתמודדים עם אתגרי הפרטיות בפרויקטי עיר חכמה?

המגמה העולמית של אורבניזציה, ומעבר של עוד ועוד תושבים מהכפרים אל הערים, מייצרת מגה ערים חזקות ומבוססות. ערים אלה מהוות את המרכזים הפוליטיים, הכלכליים והתרבותיים של המדינות שבהן הן נמצאות, והרשות המקומית היא זו שנותנת לתושבים את השירותים העירוניים, ובמידה רבה משפרת את איכות חייהם.

הרשויות המקומיות מחזיקות במידע אישי רב על תושביהן, שמרוכז במאגרי מידע ענקיים. לרשויות הללו יש גישה גם למאגרי מידע לאומיים כמו מרשם האוכלוסין. העירייה שלכם יודעת הכל על מקום המגורים שלכם, מכירה כל ילד וילדה בעיר שהולכים לבית הספר, ולמעשה מלווה אתכם מהיום שאתם נולדים או עובדים לגור בעיר ועד ליום שבו אתם נפטרים או עוברים למקום אחר.

חובת השמירה על המאגרים ועל הפרטיות שלנו מעוגנת בחוקים ובתקנות שמרבית הרשויות מקפידות עליהם. הן שמות את הדגש על מידור, סינון ופיקוח צמוד על הגישה שיש לכל עובד למאגרים, כאשר הכלל הוא שהם נכנסים אליהם רק אם זה נדרש לעבודתם. אלא שכמו בכל מקרה, גם כאן אין הגנה הרמטית. כבר שמענו לא אחת על דליפות ממאגרים לאומיים, ולא מן הנמנע שגם הרשויות המקומיות יסבלו מכך. בכל מקרה, כאשר מדברים על עיר חכמה, רמת הסיכון להפרת הפרטיות היא הרבה יותר גבוהה.

זהירות, אנחנו חשופים!

אפשר לומר שבלא מעט רשויות, פרויקטי עיר חכמה הם כאב הראש החזק ביותר של המנמ"רים ומנהלי אבטחת המידע. שהרי בבסיס התפיסה של עיר חכמה ישנה הגישה של שיתוף המידע, וזה נעשה בין היתר על ידי הזמנת הציבור להיכנס לאתרים ולאפליקציות של העירייה ולעתים אף להשאיר בהם פרטים. לכן, יש צורך כפול ומכופל להגן על מערכות המידע . עוד יישום בולט של עיר חכמה בא לידי ביטוי באפליקציות עירוניות, שבהן יכול התושב לבצע פעולות רבות מבלי להגיע לבניין העירייה. גם כאן עלולים להיווצר חורי אבטחה, פרצות שקוראות לגנב. וגנבים כאלה לא מהססים להגיע.

אתגר פרטיות נוסף הוא המצלמות הפרוסות בערים החכמות, שמספרן הולך ומתרבה. במקור הן נועדו להגביר את הביטחון של התושבים, אבל הן מהוות אתגר אבטחה מרכזי.

כל אלה מאגרים ואמצעים חשופים, ולו במידה מסוימת, ועלולים להביא לחדירה לפרטיות. אלה הסיבות, או לפחות חלקן, שהביאו את הרשות להגנת הפרטיות שבמשרד המשפטים לפרסם את המדריך לשמירה על הפרטיות לרשויות המקומיות שמבצעות פרויקטי עיר חכמה.

שימו לב: הרשויות צריכות ליידע אותנו על שימוש במידע עלינו

אתגר הפרטיות ברמת התושב הבודד הוא הרבה יותר מורכב מבחלק מהמקומות והמגזרים האחרים. חלק מכך הוא החובה שמטילה הרשות להגנת הפרטיות על הרשויות המקומיות ליידע את התושבים שהן רוצות להשתמש במידע שלהם. במקרים רבים, מדובר בתושבים שלא מודעים לכך שהעירייה צוברת עליהם מידע רב, ואיזה מידע היא צוברת, ולא מודעים לזכויות שלהם בהקשר זה.

הקביעה של הרשות שמתפקידן של העיריות והמועצות האזוריות והמקומיות ליידע את התושבים בנושא זה ולא להמתין לכך שהם יפנו הוא חלק מעקרון השקיפות, שמהווה אחד מעקרונות היסוד במה שנוגע לעיר חכמה. ראשי הערים מתאמצים להראות לתושב עד כמה הם רוצים לשתף אותו בהחלטות, עד כמה הם שקופים כלפיו, אבל כאשר זה מגיע למידע האישי שלו שהעיריות שומרות במאגרים שלהן, סיכוייו לצפות בו אפסיים. עתה, קובעת הרשות שעל פרנסי הרשויות המקומיות לעשות הכל כדי שהמידע הזה יהיה נגיש רק למי שזה רלוונטי אליו, ולא לאחרים.

תהליך דומה קורה בממשלה, בפרויקטי ממשל זמין. הפקידים והעובדים הטכניים במשרדי הממשלה לומדים לאט לאט שכל רשומה שיש בידיהם על כל אזרח במדינה היא קודם כל שלו, ואין לאף פקיד, בכיר ככל שיהיה, את הסמכות למנוע מהאזרח לצפות במידע הזה. כנ"ל במערכות הבריאות. גם שם הולכת ונטמעת ההבנה שהמידע הרפואי שייך קודם כל למטופל.

יש כאן תהליך של שינוי שקורה בארגונים ומגיע לרשויות המקומיות בעוצמה רבה, גדולה יותר מאשר למגזרים רבים אחרים, בגלל ההיקף הגדול של המידע שקיים במאגרים שלהן. טוב עשתה הרשות להגנת הפרטיות בכך שייחדה מדריך מיוחד, ומייחדת תשומת לב מיוחדת, לרשויות המקומיות, שרבות מהן מתכננות או מיישמות בימים אלה פרויקטי עיר חכמה. חשוב מאוד שתפיסת האבטחה והגנת הפרטיות תהיה אחד המרכיבים המרכזיים כבר בשלב התכנון, כדי להבטיח שהמידע לא יזלוג החוצה, מה שעלול לגרום לנזקים בלתי הפיכים. אם אתם בתפקיד בכיר ברשות מקומית ויש לכם גישה למאגרים רגישים, כדאי לעיין במדריך.