הסטארט-אפ של רועי והחזון הציוני של בן גוריון

"תראי. יש בצבא 6743 גופים שונים, שמוגדרים כ-'יחידה'. לכל אחת יש רשימות כוח אדם בסדיר ובקבע, ציוד לחימה, ציוד מנהלתי, תקציבי בינוי, קופה קטנה ומי יודע מה עוד. את רוצה לומר לי שמישהו ישים לב ליחידה 6744?"

הפסקה הזו היא חלק מספר חדש שיצא לאור בימים אלה בשם דג ברשת, פרטי עטו של העיתונאי, איש ההיי-טק והיזם הוותיק אוד גונדר. גונדר היה בגלי צה"ל במשך 18 שנים ושימש כעורך בכיר בהארץ, ואחר כך פנה לעולם הטכנולוגי. כיום הוא משמש ככותב תכנים ומסייע לשורה של חברות במשק, כולל חברות היי-טק, ביניהן יבמ. כמו כן, הוא מסייע ומייעץ לחברות סטארט-אפ. זהו ספרו הראשון.

המספר הוא רועי, גאון מחשבים שמצליח להקים יחידה פיקטיבית־וירטואלית, המתַפקדת, לפחות לפי רישומי המחשבים הצה"ליים, כיחידה אמיתית, ואפילו קרבית, לכל דבר. אולם עבור רועי, הקמת היחידה היא רק תחילת הסיפור, שהופך מפתיע מרגע לרגע ויש בו ציר נוסף, שעוסק בהקמת מדינת ישראל.

על מה העלילה של הספר ומה הרקע שלה?
גונדר: "הספר נכתב על רקע המציאות העכשווית של אומת הסטארט-אפים ועוסק בחלום הישראלי. אפשר להגדיר אותו כספר על אנשים וחלומות. רועי הוא מתכנת ביחידת מחשבים מובחרת ועצם שירותו שם הוא סוג של הגשמת חלום, משום שהוא גדל בשכונה לא הכי טובה, שבדרך כלל לא מגיעים ממנה ליחידות כאלה. לאחר שירותו הוא עובר לגור עם מיכל, חברתו, שגם היא מגשימה, ואז הוא מחליט להקים סוג של סטארט-אפ – אבל בדרכו שלו".

כריכת הספר דג ברשת מאת אוד גונדר

למה בחרת להתעסק דווקא בהקמת יחידה צבאית וירטואלית?
"ראשית, יחידה צבאית היא ישות ארגונית שהיכולות שלה מורחבות, ועצם פעילותה מייצג מציאות של ארגון גדול וכבד בצבא. היחידה מפעילה גורמים, היא אוחזת במכוניות צבאיות, שהיא יכולה להסב אותן לאזרחיות, ויש לה נגיעה כמעט בכל דבר – אפילו מדיח כלים. היא מוכרת וקונה, ויש לה תקציבים ואנשים.

רועי, אגב, לא לבד, יש אתו את סגן מפקד היחידה, שלא קיבל תפקיד וכמסורת אותה יחידה, גם הוא מקים סטארט-אפ, עם כמה חברים. הכל ביחד מייצר את המארג של מה שקוראים אומת הסטארט-אפים, עם נגיעות לאזורי זמן שונים לגמרי".

ואכן, יש בספר ציר זמן שלוקח את הקוראים הרבה שנים אחורה. מככבים בו דוד ופולה בן גוריון, וד"ר חיים ו-ורה ויצמן. מה הקשר בדיוק?
"בסטארט-אפ של רועי יש את מיכל, חברתו, שחולמת להעלות הצגה, שמרכז העלילה שלה הוא הקמת מדינת ישראל – שהיא בעיניה, כמו בעיני רבים, סוג של סטארט-אפ. אחת הסצנות בהצגה שהיא חולמת עליה היא ארוחת ערב שבה משתתפים בן גוריון, ויצמן ובנות זוגם, ובמהלך הארוחה מציע בן גוריון ל-ויצמן את תפקיד נשיא המדינה. מי שיקרא את הספר יבין מהר מאוד את הקשר ואת החיבור לציר הזמן הראשון".

מה המסרים שאני, כקורא, אמור לקבל מקריאת הספר?
"לא הייתה לי כל כוונה להעביר מסרים. כשיש לי מסר להעביר, אני כותב מאמר. אני מצפה שאתה, כקורא, תיהנה מהספר, מהעלילה, בדיוק כמו שאני נהניתי מכתיבתו. אבל אתה כן אמור לחשוב בעקבות הקריאה על המקום שבו אנחנו חיים, על האופן שבו אבות הציונות הקימו את מה שיש לנו כיום, ולהגיע למסקנה שהם הקימו פה סטארט-אפ, עם כל המאפיינים שלו. מי שיקרא את הספר יבין את ההקשרים בין העולמות".

העלילה של הספר נוגעת גם בנקודה הכאובה של הפער בין אומת ההיי-טק ליתר המגזרים בחברה הישראלית. האם זו אמירה חברתית-פוליטית?
"בהחלט. הספר מתייחס לקו המפריד בין אלה שזכו להיות חלק מבועת ההיי-טק ליתר חלקי החברה שלנו. כן, יש פה אמירה חברתית-פוליטית, כי פוליטיקה יש בכל מקום. המושג אומת החדשנות מאבד את המשמעות שלו במובן הזה שאנחנו קודם כל צריכים להיות אומה אחת, ואנחנו ממש לא. לכן, התפקיד של הממשלה ושל יתר הגורמים הוא לעשות הכל כדי לגשר בין החלקים השונים בחברה, או, כמו שהנשיא, ראובן ריבלין, הגדיר זאת – השבטים שיש בחברה הישראלית".

מתי הבשיל אצלך הרעיון לכתוב ספר וכמה זמן עבדת עליו?
"אני כותב כל חיי והרעיון עלה במשך השנים. אני מגדיר זאת כמעין אבני לגו שאתה בונה בעזרתן את מה שאתה רוצה, בזמנים שונים ובתקופות שונות. אני יכול לומר שחלק מאבני הלגו ותיקות מאוד, כי אני בא מבית שכולם כותבים בו, ובשלב מסוים זה הבשיל ליצירה אחת. אבל מהרגע שהיה ברור שזה יהיה ספר ועד לסיום הכתיבה עבר פרק זמן לא ארוך. ההוצאה הראשונה שפניתי אליה התלהבה מהספר והחליטה ללכת אתי".

זה ספר ראשון שלך. האם יש עוד ספרים בדרך?
"כפי שאמרתי, אני כותב כל חיי, ובהחלט יהיו עוד ספרים".

הספר יצא בהוצאת קוראים, בעריכת אהרון לפידות, המשמש כעורך הראשי של ההוצאה.