האם הקטר של המשק הפסיק להשפיע?

ענף ההיי-טק נתפס כמנוע העיקרי של החדשנות המאפיינת את הכלכלה והחברה הישראליות. בתדמית הציבורית שלו, הענף נחשב כאחד הדברים הסקסיים והמובילים, וזו הסיבה שהוא קיבל את הכינוי הקטר של המשק. אולם, כאשר סוקרים את רשימות האנשים המשפיעים במשק, שפורסמו ערב ראש השנה בדה מרקר ובמגזין ליברל, מקבלים משום מה תמונה שונה לגמרי, ומעט הדמויות של ההיי-טק שנכללות בהן מדורגות במקומות נמוכים יחסית.

יוצא דופן הוא אסף רפפורט, מנהל מרכז הפיתוח של מיקרוסופט בישראל, שדורג במקום הרביעי ברשימה של דה מרקר – לא הרבה אחרי שרת המשפטים, איילת שקד, שהגיעה ראשונה, נשיא ארצות הברית, דונלד טראמפ, במקום השני ופרקליטת מחוז תל אביב – מיסוי וכלכלה, עו"ד ליאת שווקי בן ארי, שניצבת שלישית. במקום ה-17 באותה הרשימה מופיע דן זורלא, ממייסדי NSO. זוהי חברה ששמה נקשר בשנה האחרונה במספר לא קטן של שערוריות בעולם, כמי שסיפקה דו"חות עם מידע רגיש לממשלות.

במקום ה-44 נמצא נדב שמש – דמות שלא נחשפת לציבור הרחב בדרך כלל, בגלל תפקידו כיועץ לשר האוצר, משה כחלון. עיקר עיסוקו של שמש הוא בקשר של המשרד והשר עם ענף ההיי-טק. שלושה מקומות מתחתיו, במקום ה-47, מדורג פרופ' אמנון שעשוע, היזם וממקימי מובילאיי. במקום ה-59 ממוקם שחר בר אור, מייסד מיזם ווסטרן דיגיטל – תכנית הכשרה מזורזת לגיוס מתכנתים חסרי ניסיון. הרחק למטה בטבלה, במקום ה-78, נמצאת פרופ' קרין נהון, האישה היחידה בין כל משפיעי ההיי-טק ברשימה של דה מרקר. פרופ' נהון היא יו"רית איגוד האינטרנט, וחוקרת אינטרנט ורשתות חברתיות ותיקה ומוערכת

בהמשך הרשימה, במקום ה-84, נמצא בכיר היי-טק שאיננו ישראלי – טים קוק, מנכ"ל אפל, שבספרי ההיסטוריה יירשם כמי שהביא את החברה לשווי של טריליון דולר. שלושה דירוגים מתחתיו נמצא הח"כ לשעבר והיזם אראל מרגלית, מייסד ויו"ר קרן JVP. במקום ה-92 ניצב יזם נוסף – צבי שרייבר, שמנהל כיום את הסטארט-אפ החמישי שייסד, פרייטוס. שרייבר מוכר גם בזכות היותו יזם חברתי ואחת ההוכחות לכך היא שכמעט מחצית מעובדיו הם פלסטינים תושבי רמאללה.

במשפיעים: "יצרני השיח של נתניהו"

את רשימת 100 המשפיעים של דה מרקר סוגר ראש הממשלה, בנימין נתניהו. לעומת זאת, נתניהו הוא בין פותחי רשימת ה-100 של המגזין ליברל – הוא מתכבד במקום השני, אחרי רעייתו, שרה, ובנו, יאיר, שמככבים בצמרת הרשימה .

בהבדל מדה מרקר, ברשימה של ליברל אין בכלל קטגוריה של היי-טק. מעט הדמויות מהענף שמשובצות בה ממוקמות בקטגוריות שונות. כך, למשל, בקטגוריה כלכלה ממוקם "הסטארט-אפיסט המביט החוצה". מחבר המאמר בנושא זה כותב שאין חולק על כך שישראל היא אומת סטארט-אפ, שזוכה בעיקר לתהילה, הערכה והשקעות בחו"ל, אבל מעט מאוד מהפיתוחים הישראליים מיושמים פה. הסיבה, לדעתו, הינה שישראל היא שוק קטן ולכן, הסטארט-אפים צריכים לפרוץ החוצה.

אם חופרים ברשימת ליברל כדי לאתר היי-טקיסטים או אנשים שמקושרים להיי-טק או לדיגיטל, מוצאים את יונתן אוריך וטופז לוק. ניתן לקשר אותם לענף, אבל גם לענף התקשורת – השניים הם "יצרני השיח של נתניהו", כפי שליברל כותב, ואחראים לכל פעילות הניו-מדיה של ראש הממשלה. אם מפליגים עוד בדמיון, אפשר לשייך לענפנו בהקשר זה גם את ראשי המוסד והשב"כ, יוסי כהן ונדב ארגמן (בהתאמה), שהתראיינו באחרונה לתקשורת והדגישו את תרומת הטכנולוגיה להצלחת הפעילות שלהם – מבלי, כמובן, להיכנס ליותר מדי פרטים.

האם מעמדו של ההיי-טק ירד?

האם המסקנה היא שההיי-טק הוא כבר לא הקטר המוביל? ממש לא. בחירת המשפיעים נעשית בעיקר על פי מידת הפופולריות שלהם בקרב מכנה משותף רחב ביותר של הקוראים. לעומת זאת, ענף ההיי-טק נתפס כנישה – מכובדת אבל כזאת שבניגוד לענפים אחרים, אין לה לוביסטים בקרב גורמי תקשורת וממשל, ולא יותר מדי נציגים בכנסת. מה גם שלא הייתה עד היום ממשלה שכללה שר לענייני היי-טק, כפי שמקובל במדינות רבות.

לכן, בשורה התחתונה, אין להסיק מהרשימות האלה ואחרות שענף ההיי-טק אינו דומיננטי. עם זאת, הן מהוות עוד נורה אדומה שצריכה לעודד את ראשי הענף והגורמים הרלוונטיים בממשלה להתאמץ יותר כדי להפוך את התחום לנחלתן של אוכלוסיות רחבות יותר. מנכ"לי ההיי-טק צריכים לצאת מלשכותיהם, לגלות מעורבות חברתית וגם פוליטית רבה יותר, ובכך לייבא ארצה מגמה שמסתמנת אצל בכירי עמק הסיליקון. אם הם יעשו כך, הם יגלו את עצמם במקומות מכובדים ברשימות ה-100 הבאות, ויחזקו את הכינוי שניתן, ובצדק, להם ולענף כולו: הקטר של המשק.