האם בענף ההיי-טק אין סכסוכים?

בתעשיית ההיי-טק בישראל מעורבים מאות אלפי עובדים, יזמים ומשקיעים. סכסוכים רבים ומגוונים עשויים להתפתח בה כגון בין בעלי מניות בחברה, בין מעסיקים לעובדים, או בין יזמים למשקיעים.

התפתחות ענף ההיי-טק בישראל ומרכזיותו במשק הישראלי, אינם משתקפים בפסיקה הישראלית. ניתן היה להניח שלאור כמות ההשקעות וגיוסי הכספים בענף, מספר האקזיטים וכמות הגורמים השונים המעורבים בענף תעסוק השפיטה הישראלית בהרחבה בסוגיות רבות שמקורן בסכסוכים בענף זה. בפועל כמעט ולא ניתנה פסיקה בתחום. מדוע? האם אין סכסוכים בענף? בוודאי שיש. ולפיכך השאלה הנכונה היא – מה עלה בגורל כל  הסכסוכים בענף, והיכן הם מתבררים?

ישנם מספר הליכים בהם מתבררים הסכסוכים בענף שכולם הליכים חלופיים להליך השפיטה הקלאסי. הערוץ העיקרי בו מתרכזים הסכסוכים הוא הליך הגישור. בהליך זה נערך תהליך של בירור הסכסוך בגישה שיתופית בפני צד שלישי חסר סמכות הכרעה ונעשה ניסיון ליישוב הסכסוך בפתרון מוסכם הנושא רווח ותועלת לכלל הצדדים. הליך הגישור הוא חסוי, דבר המאפשר בירור הסכסוך ללא החשש של גילוי מידע העשוי לפגוע בפיתוח מוצרי החברה, בראשוניות הפטנט או הפיתוח או במוניטין שלה. והנה לכם גם הסיבה המרכזית שדוחפת את הצדדים בענף תחרותי זה להגיע לגישור או בוררות ולהימנע מדלתי בתי המשפט.

לצאת בזמן עם הפיתוח לפני שיהיה כבר לא רלוונטי

מאפיין נוסף של הליך הגישור אשר גם לו השפעה רבה בעולם הטכנולוגי הוא מהירות התהליך. מדובר בהליך מהיר יחסית להליך השפיטה. לכל הצדדים לסכסוך יש אינטרס של סיומו באופן מהיר. לעובד, למשל, כדי לאפשר השתלבות בחברה אחרת, לחברה כדי לא לפגוע במאמצים לגייס הון חדש או לשווק ולמתג עצמה, לצאת בזמן עם הפיתוח לפני שיהיה כבר לא רלוונטי או שימצא מתחרה בזירה הבינלאומית

מאפיין מעניין נוסף הוא העובדה שניתן לבחור את זהות המגשר. היכולת לבחור את מנהל הסכסוך מאפשרת למנות מי שמכיר את הענף ומאפייניו והוא בעל ניסיון וידע ביישוב מחלוקות בתחום. מה שלא קיים בעולם השפיטה הרגיל כמובן. אין דרך לבחור או לדעת מראש מי יהיה השופט ולרוב אין לו ניסיון דווקא בתחום זה.

העלויות הכרוכות בניהול ההליך נמוכות בדרך כלל מעלות ניהולו בבית משפט או בהליך חלופי של בוררות. ההליך מאפשר לצדדים לסכסוך שליטה על התוצאה וכמובן מציאת פתרון יצירתי ההולם ליצירתיות והחדשנות של ענף ההיי-טק.

בחזרה למשחק

נגעתי קודם בנושא העובדים בענק. מאפייני ההעסקה בענף ההיי-טק שונים מתעסוקה בענפים אחרים. כך, לדוגמה, סכסוכי עבודה רבים בענף נערכים כשברקע מוקנות עדיין לעובד לשעבר אופציות בחברה ולכלל הצדדים לסכסוך יש רצון לשמור על המוניטין של החברה ועל תדמיתה.

חשיבות רבה מוקנית בענף ההיי-טק להמלצות. מציאת פתרון מוסכם שאין בו מנצח ומפסיד מקנה אפשרויות לשיתוף פעולה עתידי, לקבלת המלצות, ולמניעת השמצות הדדיות. בנוסף הליך הגישור מקובל מאוד בקרב תעשיית ההיי-טק האמריקנית. חברות אמריקניות מוכנות לא אחת לשלוח נציגים לישראל על מנת להשתתף בתהליך גישור ולברר את הסכסוך באופן מרוכז בימים ספורים. הליך הגישור, בניגוד להליך השפיטה המסורתי, עוסק בצרכים ואינטרסים ומאפשר ביטוי עצמי ישיר לצדדים לסכסוך. ההתמקדות בו היא במציאת פתרון לבעיה שנתגלתה, רצוי באופן הצופה פני עתיד.

בהשוואה לשפיטה הקלאסית, זהו הליך המתאפיין בירידה ברמת הפורמליות. מאפיינים אלו הולמים פעמים רבות את אופי היזמים והמשקיעים. ישנם "שחקנים חוזרים" בענף וחברות רבות מוקמות על בסיס חברות אישית בין יזמים, ניסיון, אמון. פורום המאפשר מתן ביטוי אישי, חשיבה יצירתית, ניהול יעיל של זמן והתמקדות בפתרון בעיות המאפשרת המשך מערכת יחסים תקינה נתפס כפורום ראוי ורצוי. לסיכום, ישנם מחלוקות, סכסוכים ועימותים גם בענף ההיי טק, הסכסוכים לא נעלמו – הם מתבררים בהליכים חלופיים לשפיטה ושם הם נפתרים במהירות וביעילות.

הכותבת הינה עו"ד ומגשרת, מרצה בתחום יישוב סכסוכים, וראש המרכז למשפט שיתופי וטיפולי במכללה למינהל.