זיכרון דיגיטלי להנצחת קהילות שנמחקו: הדוגמה של שאלוניקי

הנצחת השואה קיבלה תאוצה משמעותית בעשורים האחרונים בזכות התפתחות האינטרנט, המובייל והרשתות החברתיות. אלא שהדבר הציף את חוסר השוויון בהנצחת קהילות מסוימות של יהודים שנספו בשואה לעומת קהילות אחרות. חוסר השוויון הזה היה קיים תמיד – עקב קשיי ארגון, קושי בשיתוף פעולה בין אנשי הקהילה וסיבות רבות אחרות – אבל הוא בלט יותר בגלל החשיפה המרובה של נושא השואה באמצעים הדיגיטליים.

אלא שהטכנולוגיה היא גם זו שמאפשרת לגשר על הפער: בזכותה, רואים הנותרים מקהילות אלה והצאצאים שלהם התחלה של עדנה, וההנצחה של הנספים – גם כאן וגם בארץ המוצא – מקבלת ממדים משמעותיים וחשובים.

דוגמה לאחת הקהילות הללו היא קהילת יוצאי יוון, לרבות שאלוניקי (זהו הכתיב המסורתי של שם העיר סלוניקי). על אף ש-96% מכלל הקהילה הושמדו בשואה, סיפור הזוועות שם כמעט שלא נשמע במשך שנים – לא בישראל אבל גם לא ביוון בכלל ובשאלוניקי בפרט. אנשים רבים ביוון מסתובבים עם תחושת החמצה שהם לא עשו מספיק כדי להנציח את יקיריהם, וגם לא לחצו מספיק במקומות הנכונים כדי לרתום את השלטונות להקים אתרי הנצחה רשמיים וגדולים. כעת, בני הדורות השני והשלישי לקהילה זו משתפים פעולה בעזרת הטכנולוגיה על מנת להדביק את הפערים.

אחד מהם, שמקדיש את זמנו מזה שנים לתיעוד והנצחת שואת יהודי יוון, הוא איש התעשייה הוותיק שבתאי חנן, עד לא מכבר מנהל התפעול של גלובל דטה סנטר.

שבתאי חנן. צילום: קובי קנטור ז"ל

במקום ויכוחים – מעשים

"לאורך שנים ריחפה מעל ראשינו תחושה של חוסר שוויון בהנצחת שואת יהודי יוון. זה היה כתוב על הקיר שנים רבות", אמר חנן בשיחה עם אנשים ומחשבים לרגל יום הזיכרון לשואה ולגבורה. "אין ספק שזו תחושה נכונה, והיא קיימת גם בין 33 הקהילות היהודיות היווניות לבין עצמן: בחלק מהן יש טענות שעל קהילת שאלוניקי שמעו יותר מאשר על הקהילות האחרות".

לדבריו, אין טעם לשקוע בוויכוחים לגבי נכונות הטענות ומהי מהות התסכול, ובמקום זה יש לעשות הרבה דברים ומהר כדי לתקן. ודברים רבים כבר נעשים: "אנחנו עדים לשינוי במגמה, שנובע מסיבות רבות, ובעיקר מהפעילות של דורות ההמשך", ציין חנן. "נדבנים יהודים בקהילות יוון מאפשרים את הפעילות, ועוזרים לכך גם מחקרים, קשרים אישיים, הוצאת ספרים אישיים, ניצנים ללימוד באוניברסיטאות ועריכת סרטים על השואה ביוון".

אחד מאותם סרטים, שהוקרן בארץ לפני כמה שנים, הוא יום ראשון המעונן, שמתאר את המאורעות מהכיבוש הנאצי ועד לגירוש יהודי יוון למחנות ההשמדה. מדובר בדרמה שביים
הבמאי היווני מנוסוס מנוסאקיס, שמבוססת על ספר בשם זהה של ג'ורג' סקמפרדוניס.

בשנים האחרונות נעשו יוזמות נוספות שהועלו לרשת ועוסקות בתיעוד הוויזואלי של שואת יהודי יוון, ובימים אלה אף נמצא בהפקה סרט על יהודים יווניים שהצילו יהודים אחרים במחנות הריכוז. זאת, בניגוד לסיפורים על יהודים שמכרו את נשמתם לשטן ושיתפו פעולה עם הנאצים, כדי להציל את עצמם.

באחרונה צצו ופרחו גם דפי פייסבוק (Facebook), כמו זה של פורום קהילות יוון, שחנן מנהל אותו. "בדף יש 3,600 חברים והוא משמש ככלי להחלפת והפצת מידע. לעתים גם מחודשים שם קשרי משפחה", אמר.

גם במרכז למורשת יהודי שאלוניקי, שפועל במסגרת בית האבות על שם רקאנטי בפתח תקווה, מבוצעים בימים אלה תהליכי התחדשות דיגיטלית. "אנחנו מחדשים את אתר הבית של המרכז ומעודדים העלאת סיפורים על השואה, כדי שהדור הצעיר יוכל לשאול וללמוד", ציין חנן.

לדבריו, ריבוי של גופים סקטוריאליים בתחום מחייב ארגון על שיתכלל את כלל הפעילויות. "ניתן לעשות זאת על ידי ארגון וירטואלי, שישמור על האוטונומיה של כל ארגון שיהיה חבר בו ושינוהל על גבי מערכת מידע שתהיה מקושרת לגופים הרלוונטיים ביוון. נדרשת השקעה לא מבוטלת לצורך כך", אמר.

"שלא נתבלבל", טען חנן, "האחריות והחובה לגרום לשינוי , לחשיפה ולשמירה על זיכרון קהילת ומורשת יהדות יוון מוטלת על בני הדורות השני והשלישי. עלינו מוטלת החובה, שהיא גם זכות, לפעול לשינוי ולהביא את שאירע לכל 33 קהילות יוון בשואה לקדמת הבמה".

תחנת הרכבת הישנה של שאלוניקי. צילום: יהודה קונפורטס

זווית אישית

בחול המועד פסח הייתי בשאלוניקי במסגרת טיול שורשים. בין היתר ביקרתי, בהדרכת המדריך הישראלי המקומי סימן טוב צדקה (יאניס), בתחנת הרכבת הישנה של שאלוניקי, שנמצאת באחד מפרברי העיר. כיום יש שם מתקנים של העירייה ותחנה לרכבות משא. אבל תחנה זו היא נקודת ציון חשובה בתולדות השואה ביוון: משם שיגרו הנאצים את כל יהודי שאלוניקי למשרפות באושוויץ.

מזה שנים מתנהלים משאים ומתנים בין הקהילה המקומית וארגונים יהודיים לרשויות על מנת להקים שם מוזיאון להנצחת שואת יהודי יוון ומורשת הקהילה. עכשיו, אמר לי חנן, יש כבר את כל האישורים להקמת המוזיאון.

יש בשאלוניקי שורה ארוכה של מבנים שמסמלים את שואת יהודי יוון. את אלה שלא נהרסו סיווגה העירייה כבתים לשימור, הם סגורים ונעולים ומחכים לימים טובים יותר, שבהם יממשו את פעולות ההנצחה. בינתיים, יש בטיילת של העיר אנדרטה צנועה לזכר קורבנות השואה – סמל בודד בלב אזור הומה של בתי קפה ומסעדות, שלא זוכה לתשומת הלב הנכונה.

האנדרטה בשאלוניקי. צילום: יהודה קונפורטס

השורה התחתונה: העידן הטכנולוגי הציף את הפערים בין הקהילות להנצחת השואה, ושיחק במידה רבה לידיהם של מכחישיה, אבל גם הפקיד בידי הדורות השני והשלישי לניצולי השואה היווניים את הכלים והיכולת לתקן את מה שלא נעשה במשך יותר מ-70 שנים. כאמור, יש דברים שכבר נעשים, אבל צריך לקוות שמרוץ ההנצחה יצליח כל עוד יש את מי לשאול ממקור ראשון.