עיר חכמה כראי לאתגרים החברתיים של ישראל

הכנס השנתי של התקשוב ברשויות המקומיות, IT מוניציפאלי, שנערך אתמול (ב') זו השנה ה-13 ברציפות, בשיתוף פורום המנמ"רים בשלטון המקומי, הוקדש גם השנה לערים החכמות. הנושא הזה מלווה את הכנס זו השנה השלישית ברציפות, אבל יש שוני רב בין מה שדובר בנושא העיר החכמה לפני שלוש שנים לבין מה שדובר אתמול. אם אז, המושג עיר חכמה התמקד סביב הפן הטכנולוגי, הרי שמאז הוא התרחב כמעט לכל תחום בחיי העיר.

האתגרים של העיר החכמה קשורים לשורה של בעיות שבמלאות 70 שנה למדינה עדיין לא נפתרו – ולא מאחר שלא היו אפשרות או תקציב, אלא מפני שלאף אחד כנראה לא היה ממש אכפת. זאת, עד שהטכנולוגיה הביאה את כיכר העיר למרחבי הרשת, הפייסבוק (Facebook) וה-iPhone.

שתי דוגמאות שהובאו בכנס סופרו על ידי האנשים הרלוונטיים בעצמם. אירית כהן, מנמ"רית עיריית הוד השרון ועד לפני שנה מנמ"רית עיריית ערד, סיפרה כיצד נתקלה ביחס משפיל ומזלזל מצד בית חולים שבו ביקשה לאשפז את אמה לניתוח. נאמר לה שהרופא שמבצע את הניתוחים יצא לשבתון למשך שנה ולכן, לא יהיו תורים. בצר לה פנתה כהן אל מבקר המדינה – עם מעט ציפיות, אבל עשתה זאת מאחר שהיא חשה שמן הראוי שיבדקו מה קורה בבתי החולים. כעבור זמן מה היא קיבלה טלפון מלשכת המבקר. פקידה לא ממש מנומסת שאלה אותה האם היא זו ששלחה את המכתב וכאשר השיבה בחיוב נזפה בה: "את חושבת שמבקר המדינה מסדר תורים?" כהן ההמומה ניסתה להסביר שהיא לא ביקשה פתרון לבעיה שלה (בינתיים אמה הופנתה לרופא פרטי, איך לא), אלא רצתה להעיר על התופעה כולה. התשובה שקיבלה הייתה: את תדאגי לאימא שלך ואנחנו נטפל בשאר.

המקרה אירע לפני כמה שנים. אם הוא היה קורה כיום, פוסט אחד בפייסבוק של אזרח שלא קיבל את השירות היה מגיע לשולחן המנכ"ל ופתאום – ובמהרה – היו מוצאים מחליף לרופא שיצא לשבתון.

בנגב לוקחים אחריות

סיפור אחר, שמעיד על הפערים הבלתי נסבלים בחברה הישראלית, הגיע מהנגב המזרחי – מפיו של דוד אלון, סמנכ"ל האשכול. אשכול הנגב המזרחי הוא ישות שמחברת 12 ישובים ומטרתה שיתוף משאבים לטובת מתן מענה לבעיות דומות. בכך היא עוזרת לצמצום עלויות. מההרצאה למדנו שבמרחבי הנגב המזרחי, מרחק שעה וחצי נסיעה מתל אביב, תושב שזקוק לשירות מסוים מהמדינה ואפילו, חלילה, לרופא צריך לנסוע מרחקים ארוכים. למדנו שיש ילדים בפריפריה שרוצים ללמוד מקצועות מדעיים כמו חבריהם ברמת אביב, אבל אין להם גישה למקומות שמציעים את הלימודים הללו. וכן הלאה וכן הלאה.

אלון תיאר כיצד ביישובי הנגב המזרחי מתמודדים עם האתגרים – ברמה הטכנולוגית-דיגיטלית. בעזרת הכלים הקיימים, הם מצמצמים פערים, מקצרים מרחקים ומממשים עוד נדבך בחזון העיר החכמה. אבל יותר מכל הם עשו את הדבר שהוא אולי הכי חשוב: לקחו את גורלם בידיהם. באשכול הנגב המזרחי יזמו, הקימו חממות לסטארט-אפים וזכו לסיוע מחברות ענק כמו סיסקו (Cisco). כיום, יש להם פוטנציאל להפוך את הדרום לעמק הסיליקון החדש של המדינה. הם לא חיכו לממשלה, לוועדות היגוי או להחלטות של הממסד. הם הפכו להיות הממסד עצמו, רק בהבדל אחד: ממסד שבנוי מהלקוחות שלו, מאלה שצריכים לקבל את השירותים, שיודעים איך לקחת את מושג העיר החכמה ולמצות אותו על הצד הטוב ביותר.

"העיר החכמה לא צריכה להיות נחלת 15 הרשויות הגדולות בלבד"

הדברים של אלון התכתבו היטב עם הרצאת הפתיחה של ליאורה שכטר, יו"רית פורום המנמ"רים ברשויות המקומיות ומנמ"רית עיריית תל אביב-יפו. היא אמרה שאי אפשר להשלים עם מציאות שבה ערים חכמות יהיו נחלת 15 הרשויות הגדולות בישראל. שכטר קראה לחבריה ובכלל ליושבים בקהל לסייע לערים הבינוניות והחלשות לחשוב על השינוי ולממש תכניות על ידי שיתוף ידע בין המנמ"רים, היועצים ומקבלי ההחלטות.

שאלה חשובה שעלתה בכנס היא: מה תפקידו של המנמ"ר בפרויקטי עיר חכמה? היו כמה דוברים שלא היססו לומר: את פרויקטי העיר החכמה חייב להוביל המנכ"ל, שיודע לחבר בין כל אגפי הרשות, והמנמ"ר הוא זה שמאפשר את ביצוע כל החלומות והתוכניות.

ראוי גם לציין את דבריו של ראש עיריית רעננה הוותיק, זאב בילסקי, שמסיים בעוד פחות משנה את תפקידו. בילסקי אמר כי עיר חכמה היא כזו שתושביה לא יודעים היכן בניין העירייה. סקר של מטה ישראל דיגיטלית גילה שליותר מ-7% אין כלל אתר אינטרנט. בלי אתר שכזה, הן בהכרח לא יכולות להפוך לחכמות עד הסוף.

השורה התחתונה: פרויקטי עיר חכמה אינם עומדים בפני עצמם. עם השנים הם יהפכו לתשתית שעליה ראשי ערים ופרנסיה יעניקו שירותים לתושבים, ופרויקטים שכאלה כבר נמצאים בשלבי ביצוע. הם יעשו זאת בעזרת הכוחות העירוניים שלהם, ככל שיש להם או שיצליחו לגייס לשורותיהם אנשים מוכשרים, ובעזרת סטארט-אפים שיפתחו פתרונות אד הוק – בעזרת המידע שיקבלו מהעיריות. כך נגיע בתוך פחות מעשור למצב שבו חלק מהמדיניות החברתית-כלכלית שמתוכננת על ידי הממשלה לא תהיה רלוונטית – כי התושבים החכמים בעזרת כלים חכמים יראו לממשלה מה צריך לעשות.