70 שנה להמצאה שבזכותה יש לנו מחשבים, סמארטפונים – וקוצבי לב

1947
קשה עד מזעזע לחשוב שלולא ההמצאה הזאת, לא היה לנו כיום סמארטפון, שלא לדבר על מחשבים, שואבי אבק, מטוס F-35 וגם קוצבי לב, למשל.

בנובמבר 1947, בעקבות תובנה תיאורטית מבריקה, טעות והרבה מזל, הצליחו שלושה מגדולי המדענים בעולם המוליכים למחצה – ויליאם שוקלי, ג'ון ברדין ו-וולטר האוסר בראטיין ממעבדות בל – להגיע לפתרון שסייע להם לממש ב-23 בדצמבר באותה השנה, ערב חופשת הכריסמס וראש השנה האזרחית, את הטרנזיסטור הראשון. מדובר ברכיב אלקטרוני, שמורכב מחומר מוליך למחצה.

המונח טרנזיסטור (Transistor) הוא שילוב של המילים טרנס (Trans), כלומר – מעביר, ורזיסט (Resist), כלומר – מתנגד. הוא מיוצר ממוליך למחצה – חומר בעל מוליכות שבין מבדדים למוליכים, ושניתן לשנות את מוליכותו באופן נשלט בסדרי גודל רבים.

הטרנזיסטור הוא הרכיב המרכזי בכל תעשיית האלקטרוניקה ונמצא כמעט בכל מוצר, כולל מוצרים עם מידה מינימלית של תחכום.

פרופ' שמואל שחם, דיקאן הסטודנטים באוניברסיטת אריאל, מומחה בתחום המיקרו והננו-אלקטרוניקה, ומרצה במחלקה להנדסת חשמל ואלקטרוניקה, מספר כי "אגדה אורבנית על המצאה זו מתבססת על תמונה מפורסמת עם הטרנזיסטור הראשון. בתמונה נראה ראש הקבוצה, שוקלי, ליד המיקרוסקופ מחייך, ואילו שני האחרים, בארדין וברטיין, עומדים זועפים. האגדה מספרת שהשניים נאלצו לשתף את הבוס, שוקלי, בתוצר המהפכני, על אף שהוא לא הצליח לעשות במשך שמונה שנים מה שהם עשו בשנתיים. בכל מקרה, בסופו של דבר, שלושתם זכו לחלוק את פרס נובל ב-1956".

למרות זאת, שוקלי היה זה שמימש, שנתיים מאוחר יותר, את הטרנזיסטור הראשון בטכנולוגיה (ביפולרית), שהמשיכה לשלוט בעולם האלקטרוניקה עוד חצי יובל. מגמת המזעור האיצה את המצאת הטרנזיסטור, עד שהוחלפה בטכנולוגיה מתקדמת יותר (מעגלים בטכנולוגיית CMOS) ב-1967, המשמשת אותנו גם כיום. רמת המזעור מוכפלת מדי שנתיים על פי חוק מור. באוקטובר 2015 פורסם שיבמ (IBM) מפתחת טרנזיסטורים ממוזערים, שעשויים להשאיר בתוקף את חוק מור עד לאחר 2028, אך ב-2016 הצהיר ויליאם הולט, סמנכ"ל אינטל (Intel) וראש חטיבת הטכנולוגיה והייצור של החברה, שבעתיד לא יוכלו לשפר את ביצועי המעבדים, אלא רק את צריכת החשמל שלהם.

רק בזכות טכנולוגיה זו ניתן להשתמש בטלפון חכם או במחשב נייד שעות רבות ללא טעינה. מה שחשוב ומשמעותי אף יותר הוא השימוש בקוצבי לב לאורך זמן בלי צורך בהחלפת סוללות עבור חולים הנזקקים לכך.

"ההתפתחות הטכנולוגית בתחום האלקטרוניקה מדהימה בכל קנה מידה", מוסיף פרופ' שחם. "לפני 30 שנים בלבד קבעו גדולי המומחים בתחום כי הממד הקטן ביותר שניתן למימוש בטכנולוגיה הקיימת עד היום (הפוטו-ליתוגרפיה) הוא בסביבות חצי מיקרומטר. טכנולוגיה זו משתמשת באמצעים הדומים לאלה שהיו בפיתוח סרט הצילום. בימינו, כתוצאה מהתקדמות עקב בצד אגודל, הטכנולוגיה המתקדמת בתעשיית המוליכים למחצה מגדירה ממדים פי 50 קטנים יותר, בסביבות 10 ננומטר".

1987
ב-18 בדצמבר 1987 הופצה בפעם הראשונה גרסה 1.0 של שפת התכנות Perl על ידי ממציאה, לארי וול. Perl היא שפת תכנות למטרות כלליות, שנעשה בה שימוש רב בכתיבת תסריטים ביוניקס (Unix).

החל באמצע שנות ה-90 של המאה הקודמת ועד תחילת העשור הראשון של המאה הנוכחית הייתה Perl אחת השפות הפופולריות ביותר ל-CGI, כלומר תוכנת צד שרת שמפעילה אתרי אינטרנט, אך בהדרגה הוחלפה על ידי שפות אחרות, כמו PHP ,ASP וג'אווה (Java). בתחילת העשור השני של המאה ה-21 עדיין נעשה שימוש נרחב ב-Perl להפעלת אתרי אינטרנט, אך היא כבר אינה אחת השפות המובילות למימושים אלה.

1903
דבר ידוע הוא שעולם התעופה חב את קיומו לאחים רייט – אורוויל ו-ווילבור. ה-17 בדצמבר 1903 זכור בהיסטוריה הטכנולוגית כיום שבו הצליחו האחים לבצע את טיסתם הממונעת הראשונה בדיונות של קיטי הוק, צפון קרוליינה.

טיסה ראשונה זו בוצעה בידי אורוויל, הצעיר מבין השניים. הוא שהה באוויר 12 שניות, טס למרחק 39 מטר והגיע לגובה של שלושה מטר. בטיסה הרביעית, והאחרונה באותו היום, הצליח ווילבור לשהות באוויר במשך 59 שניות וטס למרחק 279 מטר, בגובה של שלושה מטר. טיסה זו הייתה הראשונה שבה המטוס נשלט והוטס על פי רצונו של הטייס. המטוס ששימש לאותה טיסה נקרא Flyer I, שקל 340 ק"ג, מוטת כנפיו הייתה 13 מטר והוא הונע באמצעות מנוע שהפיק 12 כוחות סוס.

הניצוץ שהדליק את עניינם של האחים בתעופה, לפי עדותם, החל עוד בהיותם ילדים, בעקבות חווייתם עם צעצוע "הליקופטר", שקיבלו ב-1878 מאביהם. ה-"הליקופטר" התבסס על המצאה של חלוץ האווירונאוטיקה הצרפתי אלפונס פנו. הוא הורכב מנייר, במבוק ושעם עם גומייה, שסובבה את החוגה, באורך כ-30 ס"מ. ווילבור ואורוויל שיחקו עם הצעצוע עד שהוא נשבר, ולאחר מכן בנו אחד משלהם.

דרך אגב, שני האחים הקפידו שלא לטוס יחד, כי כך הבטיחו לאביהם, על מנת להימנע מהסיכון לאסון כפול וכדי להבטיח שלפחות אחד מהם יוכל להמשיך בניסויים. חששם אמנם היה הגיוני, אבל קיבל משנה תוקף בעקבות מותו של אוטו ליליינטל הגרמני, מחלוצי האווירונאוטיקה, שנהרג ב-1896 באחד מניסוייו עם הדאון שלו.

נראה שב-1910 חשו האב ובניו בטוחים יותר ובמאי באותה השנה הטיס אורוויל שתי טיסות ייחודיות מאוד: בראשונה הוא טס שש דקות עם אחיו ווילבור כנוסע, לאחר שקיבלו רשות מאביהם. בשנייה – אורוויל לקח את אביו בן ה-82 לטיסה בת כמעט שבע דקות. המטוס המריא לגובה 107 מטר, בעוד רייט האב קורא לעבר בנו: "גבוה יותר, אורוויל, גבוה יותר!"