מדוע רצתי מרתון בזמן שבניתי את הסטארט-אפ שלי?

להתאמן למרתון בזמן שבונים חברת סטארט-אפ זה דבר קצת משוגע. המשאב היקר ביותר שיש לכם בסטארט-אפ הוא הזמן שלכם, ואימון למרתון דורש זמן. המון זמן. אז מדוע הצבתי לעצמי אתגר מטורף כזה בזמן שאני מקים את Chorus.ai?

ראשית, מפני שכמו מרבית היזמים, אני קצת מטורף, ואני אוהב לבחון את הגבולות שלי – ולשבור אותם. כל חיי המקצועיים אני מתעסק בפריצת גבולות ובחיבור בין דיסציפלינות שונות, בניסיון לעורר השראה ולייצר תובנות חדשות. לדוגמה, אחרי שסיימתי תואר שני במתמטיקה תיאורטית, השלמתי לימודי דוקטורט במדעי הקוגניציה, במקביל להקמתה של חטיבה עסקית שבנתה עוזר אישי חכם שמכרנו לאינטל (Intel) ב-2014.

אך במקום לנוח על זרי הדפנה לאחר הרכישה על ידי חברת הענק, חיפשתי את האתגר הבא והחלטתי להקים את Chorus.ai עם שותפיי, רוי רענני וראסל לוי. כדי לתת מעט רקע, החברה בנתה מערכת לתמלול וניתוח שיחות מכירה בזמן אמת באמצעות בינה מלאכותית, שמשתמשת בתמלול אוטומטי, עיבוד שפה טבעית ו-Deep Learning כדי להבין את המהלך האופטימלי לניהול שיחת מכירה.

גייסנו מעל 20 מיליון דולר, בין היתר מפני שהטכנולוגיה שלנו קשה מאוד לפיתוח. כמה קשה? היא ממש בוחנת את הגבולות של הבינה המלאכותית המודרנית, עד כדי כך. אך אם נחזור להחלטה שלי לרוץ מרתון – היא בהחלט לא הייתה ניסוי גחמני שלי בגבולות, אלא ניסיון מודע לשקף את האתגר שבבניית סטארט-אפ בתוך עולם שונה לחלוטין כדי לקבל פרספקטיבה חדשה ולחזור עם תובנות. הנה מה שלמדתי:

האתגרים הם שבונים אתכם – אני אתלט די גרוע. ליתר דיוק, אינני אתלט מלידה, ואני גם לא ממש אוהב ריצה. לא הייתי צריך לרוץ מרתון כדי לדעת את זה. אך מה שלא ידעתי הוא שאימון משפר את היכולות המולדות – ובהרבה. במשטר אימונים חכם, הסיבולת נבנית כך שאפשר להתמודד עם מרחקים הולכים וגדלים, וכל ריצה מעוררת בך השראה לריצה הבאה. כשאני מביט לאחור באותם הרגעים המכוננים בתחילת דרכה של Chorus.ai, אני רואה שהם הכריחו אותי לגדול כאדם וגרמו לי לפתח את העוצמה הפנימית הנדרשת על מנת להתמודד עם אתגרים שרק הולכים ונעשים מורכבים יותר ככל שהחברה גדלה.

השקיעו בעצמכם – כשבונים סטארט-אפ יש סכנה תמידית להישאב לתוך מערבולת אופפת כל, שבה החיים כולם מתומצתים לבניית החברה. המרתון הזכיר לי שעליי להשקיע בעצמי. אם אינכם שמחים או מסופקים כבני אדם, היכולת שלכם לתרום לחברה פוחתת באופן אינהרנטי. נכון, אמנם יהיו זמנים שבהם כל רגע של ערות מוקדש לחברה, ונכון, יהיו כמה שנים שבהם הסטארט-אפ יהיה הדבר החשוב ביותר בחייכם (מלבד משפחה וערכים!), אבל אם לא תשקיעו בעצמכם, לא רק שתפגעו בעצמכם, אלא גם בחברה שלכם.

היו יצירתיים עם הזמן שלכם – כשרצתי, לא רק רצתי. הקשבתי למוזיקה כדי להירגע, והאזנתי לכמה ספרי אודיו כדי ללמוד ולהעשיר את עצמי. אני לא חושב שהייתי מסיים את מובי דיק בלי האימונים ובנוסף, יצא לי להקשיב לכמה ספרי הגות ורוח ולהתעדכן בכמה מהספרים שהם בבחינת חובת קריאה לכל יזם (The hard thing about hard things, לדוגמה).

אל תיכנעו – במהלך הריצות, פעמים רבות רציתי להיכנע. יש רגעים בריצות שבהם הגוף דורש להיכנע, כל איבר ואיבר זועק לעצור. הריאות מתריעות על קריסה ממשמשת. קיללתי, התחננתי, התפללתי, צרחתי. הדבר היחיד שגרם לי להמשיך הלאה היה הנחישות הפנימית להצליח. כשבונים סטארט-אפ, כל הסיכויים הם נגדכם. אתם תתנגשו בקירות שיידמו כבלתי-עבירים. אל תיכנעו.

עוצמה פנימית – כשחזרתי לעבודה ביום שאחרי המרתון, לא הרגשתי בלתי מנוצח, אבל חשתי גאווה עמוקה והערכה מחודשת לעוצמה הפנימית שלי. ידעתי שאוכל לגבור על כמעט כל אתגר. הידיעה הזו היא קריטית, כיוון שבסטארט-אפ, הדרך תלך ותיעשה קשה יותר, ויהיו לא מעט מהמורות. מה שחשוב הוא איזה אדם תהיו כשתיתקלו במהמורות האלה.

האנלוגיה בין חברות סטארט-אפ למרתונים איננה מושלמת. ההבדל הגדול ביותר הוא שהתאמנתי למרתון לגמרי לבדי – לוח הזמנים המשוגע שלי לא אפשר לי לרוץ לפני חצות בימי עבודה, כשאת ריצות הנפח שמרתי לסופי השבוע. סאטרט-אפ, לעומת זאת, נבנה על אנשים – על הצוות ועל המייסדים השותפים. בלי הצוות ובלי רוי וראסל לא הייתי מסיים אפילו את הקילומטר הראשון.

ובכן, האם, אחרי הכל, אני ממליץ שתרוצו מרתון בזמן שאתם בונים סטארט-אפ? לאו דווקא. אבל אני בהחלט ממליץ שתשקיעו זמן בעצמכם ותמצאו דרכים יצירתיות לבניית העוצמה הפנימית שלכם. אתם תזדקקו לה. בניית סטארט-אפ היא דבר נפלא, אבל ספרינט זה לא.

הכותב הוא מייסד-שותף ומנהל המחקר ב-Chorus.ai.