כשהאגורפובים חזו את העתיד

בני האנוש מטבעם הינם יצורים חברתיים. אנו זקוקים לחברה, לאהבה, ובעיקר לא להיות בודדים ומבודדים. אך למרבה הפלא, אותם "מוזרים", שנמנעו מלהתרועע בציבור והתחפרו בביתם ובתוך עצמם, כנראה – שלא בכוונה – ידעו על מה הם מדברים ולאן הולך העולם.

והעולם הולך הביתה – וככל הנראה אין לו כוונה לצאת משם.

קניות ברשת התחילו כבר לפני שנים, אך הן היו מאוד מצומצמות, מאוד מאיימות ומאוד "לא בשביל כולנו". רק הנועזים והאמיצים שבינינו לקחו את הסיכון והסכימו לשים את ליבם – שלא לומר את כרטיס האשראי שלהם – אצל מישהו או משהו זר, שבלית ברירה צריך לסמוך עליו בעיניים עצומות. ואפילו כשהופיע לנו בשורת הכתובת אייקון של מנעול, שמטרתו להבהיר לנו כמה מוגנים אנחנו, קשה לומר שנשמנו לרווחה.

מי שמע אז בכלל על PayPal?

אז סמכנו על אמזון (Amazon), סמכנו אולי על סטימצקי, סמכנו על אתרים ששמענו מה-"מאגניבים" מאמריקה שכולם קונים שם ולא נפלו בפח כזה או אחר – אז כנראה שאפשר.

אבל מאז? חברים, מאז ניתן לומר שעולם החוץ ננטש בצורה דרסטית, וכולם התחפרו חזרה לביתם, נכנסו לזוגיות עם המחשבים והאשראי הטעון והשמור במקומות בטוחים – כמו PayPal, הביטחון מילא אותנו עד אין סוף ואף מעבר – אם זה בכלל אפשרי, ולפתע כל העולם, אפילו לא רק מדינתנו הקטנה, הרגיש בכף ידנו והיי – הכול הפך בר השגה.

כל מצרך יומיומי – במקום לרדת למכולת או להיתקע בקופות בערבי חג או שבתות – פשוט עושים הזמנה באפליקציה, מחכים רגל על רגל על הספה בבית והופ – הכול אצלכם עד הדלת עם שליח. להרגיש כמו שייח' או סולטן, מסתבר, זה הכי 2017, או תשע"ז, אם אנחנו בעניין של סיכום שנה עברית.

הלקוח שאין לו כוח

ולא רק לכם. צריכים שירות לבעלי החיים שאתם מגדלים? דרך האתר מזמינים, הקנייה בטוחה, השליח בדרך ובחינם (אם כי ככל הנראה תמיד ישמח לטיפ קטן) ובשעה שאתם קובעים – דפיקה בדלת ואתם רק צריכים לבחור אם לפתוח בפיג'מה ונעלי בית או להיראות קצת יותר מדוגמים. אין לדעת אם תפגשו אהבה ממבט ראשון. ואל תדאגו, ברגע שהמוצר ייגמר, החנות רשמה לעצמה כבר להתקשר אליכם ולבדוק אם אתם רוצים משלוח חדש. אפילו התזכורת לא על אחריותכם.

לפתע הקונים ברשת ובאפליקציות הפכו מקבוצה קטנה, נועזת ומיוחדת – כזו שמביטים בה בחצי עין ותוהים אם היא יודעת מה היא עושה – לנחלת הכלל. פתאום לא בהכרח צריך לנסוע לחו"ל כדי להביא מתנות והפתעות. הדוד מאמריקה פחות מעניין אותנו, כי אמריקה יכולה להגיע אלינו גם בלי עזרתו.

אפילו בגדים – שמאז שהיינו קטנים נאלצנו למדוד הכול, כי אחרת איך אפשר לדעת אם זה מתאים? האפליקציות והאתרים כיום נותנים עזרים להבין מה המידה הנכונה עבורך. לא אשקר שאין פדיחות, כי בהחלט יש! אך ברגע שמתנסים ויודעים מה עובד יותר ומה פחות, גם הארון מתמלא באוצרות שהגיעו מבלי שפגשו אותך לפני. הבליינדייט הביגודי המושלם.

ושלא תחשבו שלחנויות לא אכפת מכם. בעליהן והמוכרים בהן יודעים טוב מאוד שחשוב לרצות את הלקוח. כי לקוח שאין לו כוח להגיע לחנות ובחר באופציית הקנייה הביתית – והקנייה הגיעה מאכזבת – לא ישוב אליכם רק מאחר שהאופציה החדשה פועלת פחות טוב. חנויות – אינכן מיוחדות יותר. כי אם לא אחת – תבוא השנייה. והיא תציע דברים לא פחות טובים.

והמדהים הוא שכמעט יותר מאיכות המוצר – שהיא בהחלט חשובה, ישנו דבר שמשפיע יותר על קנייה אונליין – וזה המחיר.

כשקניות האונליין רק התחילו, השכנוע היה למעשה המחיר. החנויות באו ואמרו: מאחר שאתם מוכנים להאמין בנו, לסמוך עלינו שלא נשתמש בכסף שלכם לרעה, לשתף אותנו בסודותיכם הכספיים – ניתן לכם מחיר טוב יותר מאשר אם הייתם באים לחנות עצמה.

איבדנו את השקט

כן, באיזשהו אופן, החנויות עצמן הן אלה ששמו לעצמן רגל. מישהו יכול לומר שלפני מהומת רכישות האונליין באמת דיכא מישהו לצאת מהבית וללכת לחנות, לשאוף אוויר, לפגוש חברים ולשבת בבית קפה כדי לקנח את הבזבוז הכספי היומי? קשה לומר שכן.

מאז שהטרנד הזה תפס את כולם, המחירים השתגעו ברמה כמעט בלתי אמינה. בחלק מהמקרים המוצרים אכן מגיעים הזויים לחלוטין ואפילו לא תואמים את מה שביקשנו, אבל לפתע זה כבר לא משנה. פתאום מוצרים מטורפים עולים לעתים פחות מ-10 שקלים, או גג 30, ולפעמים יש אפילו מוצרים חינמיים לגמרי, כאשר רק על השליחה משלמים – והמשלוח עצמו הוא פחות מ-10 שקלים. אז למה בעצם לא? ואם יגיע מוצר דפוק? נו, ניחא. כולה 10 שקלים, נכון? זו המחשבה. וככל שהיא מעוותת, היא תופסת.

מספר שקלים פה, מספר שקלים שם, כל עוד כל קנייה היא קטנה, המוח שלנו לא קולט את ההצטברות. כולנו נהנים, כולנו חומריים, כולנו איבדנו את השקט. אנחנו צריכים להתעסק במשהו, תמיד.

אז מה זה כבר עוד משקפי שמש ב-50 שקלים? זה כמו סלט בבית קפה. וזה גם זול כי משקפיים עולים "במציאות" 200 ומעלה. החיים זולים. דפקנו את המערכת! אך אם נחשוב לרגע טוב טוב – מי כאן הוא בעצם הנדפק האמיתי?